בלי כוונה נהייתה לי סדרה של פוסטים על ספרים דיגיטליים. אז רק שתדעו שגם זה עדיין לא הפוסט שבאמת רציתי לכתוב, אבל השתכנעתי שמדובר בעוד נושא חשוב שמחזיק פוסט בזכות עצמו. כבר השלישי. נו, שוין.
עלייתם של הספרים הדיגיטליים נראית כבלתי נמנעת בשלב זה. בארה"ב הולכים הספרים הדיגיטליים ותופסים תאוצה, ומאז השקתו של הקינדל בשנת 2007, העלייה במכירות הספרים הדיגיטליים היתה כמעט אקספוננציאלית. לפי הערכות שונות, כיום שיעור הספרים שנמכרים בפורמט דיגיטלי בארה"ב הוא בין רבע לשליש מכלל הספרים שנמכרים. ואילו בישראל – יוֹק. מכירות הספרים הדיגיטליים הן בינתיים קוריוז ולא יותר, כאשר רק מיעוטם של הספרים החדשים הרואים אור מופצים במהדורה דיגיטלית, וספרים ישנים יותר (backlist) כמעט ואינם מומרים כלל לפורמט זה.
השאלה מדוע עוד לא נקלטו הספרים הדיגיטליים בארץ היא מורכבת. בהרצאתה בכנס אגודת המתרגמים שהתקיים בשבוע שעבר, ציינה המתרגמת שירלי פינצי לב, שהישראלים הם בדרך כלל אומה של מאמצים מוקדמים (early adopters) בכל מה שקשור לטכנולוגיות חדשות. מדוע, אם כן, דווקא בתחום הספרים האלקטרוניים והדיגיטליים אנחנו מפגרים מאחורי שאר העולם? (או לפחות, העולם דובר האנגלית, שלפעמים אפשר בטעות לחשוב שהוא העולם כולו.)
התשובה, לדעתי, נעוצה לא בטכנופוביה או בטכנופיליה, אלא בשיקוליים עסקיים גרידא.
זה עתה סיימתי לקרוא כתבה מרתקת בניו-יורקר על ענקית הספרים אמזון, שנגעה בין היתר בתפקידה של אמזון בהזנקת תחום הספרים הדיגיטליים באנגלית. כשג'ף בזוס החליט שהוא רוצה למכור ספרים דיגיטליים, הוא ניגש למלאכה באכזריות של מתנקש ובנחישות של בולדוזר. "עליכם לפעול כאילו מטרתכם היא להכחיד את המשרות של כל מי שמוכר ספרים פיזיים", אמר בזוס לעובדיו, לפי ציטוט בספרו של בראד סטון על תולדות ענקית המכירות. אמזון פעלה במקביל בשני הקצוות של שרשרת המכירות. מצד אחד, היא הפעילה מכבש של לחצים על ההוצאות לאור – בשיטות בריוניות ולא פעם מפוקפקות – להמיר את ספריהם לקבצים דיגיטליים, ולקבוע מחיר מכירה נמוך ואחיד לפי תכתיבי אמזון. מהצד השני, אמזון פעלה במרץ להפוך את מכשיר הקינדל ואת חווית הקנייה של הלקוח הסופי לכמה שיותר ידידותיים, נגישים, קלים וזולים.
הדרך לא היתה חלקה לחלוטין והעובדה היא שאמזון לא הצליחה להחזיק את המונופול המוחלט על ספרים דיגיטליים באנגלית, אבל היא עדיין המובילה בתחום, ואין ספק שתפקידה בהנעת כל המערכת האדירה הזאת היה קריטי.
בישראל אין אמזון. אנחנו לא מעניינים את אמזון. אנחנו ברז קטן מטפטף לעומת נהר האמזונס הגדול. כמה מיליוני דוברי עברית, שרק מיעוטם צרכני ספרים, הם שוק שלא שווה להתאמץ בשבילו. ועוד הקטנים האלה, החוצפנים, לא רק שיש להם שיטת כתיבה משלהם שדורשת פונטים אחרים, הם עוד קוראים מימין לשמאל. נכון שהמאמץ הנדרש כדי להתאים את הטכנולוגיה של הספרים האלקטרוניים לקריאה מימין לשמאל אינו גדול, אבל כל מאמץ הוא גדול מדי בשביל שוק כל כך לא חשוב. לענקים בינלאומיים פשוט מאוד לא שווה להשקיע בנו.
ומה בדבר יוזמות מקומיות? בשלב מסוים היה נראה כאילו הבשורה הגדולה תגיע מ-eVrit, יוזמה של רשת סטימצקי. (צורם לי לכתוב את שמם "עברית", כי עברית זו השפה. אני רוצה שיהיה ברור שכוונתי ליוזמה העסקית.) eVrit עשו, על פניו, את כל מה שצריך: הם ייצרו מכשיר ייעודי משלהם לשפה העברית, הקימו חנות מקוונת, ובזכות קשריה של סטימצקי עם המו"לים הגדולים בארץ, הצליחו להביא להמרתם של כמות נכבדת של ספרים לפורמט שלהם. אלא שפרוייקט eVrit מתחילתו נוהל בשלומיאליות. המכשיר היה יקר, ונגוע בבעיות שונות, והתמיכה הטכנית ללקוחות לפי כל הדיווחים לא היתה מספקת. בשלב מסוים ומוקדם נעלם המכשיר מהמדפים ולא היה ברור מתי יחזור, אחר כך הוחלף בדגם מתקדם יותר שאף הוא נעלם, או שלא, הפסקתי לעקוב כי זה היה מאוד מבלבל – ובשביל אותם בודדים שהשקיעו ממיטב כספם וקנו את המכשיר, ההתנהלות המבולגנת היתה מתסכלת, שלא לומר ממש מכעיסה. כל זה רחוק מאוד מחווית הקנייה והשימוש בקינדל, שרק הלך והשתכלל ונעשה יותר נוח לתפעול ויותר מחוטב ויפה וזול. לאחרונה גם eVrit הרימה ידיים, והמליצה לבעלי המכשיר להחליפו בטאבלט של סמסונג.
אבל הבעיה ב-eVrit אינה רק במכשיר עצמו, שכן את הספרים הדיגיטליים של eVrit אפשר לקרוא על שלל מכשירים אחרים. הבעיה היתה גם שרשת סטימצקי, בניגוד לג'ף בזוס, לא היתה מחוייבת עד הסוף לספרים הדיגיטליים. לעומת אמזון, שנולדה כיישות וירטואלית, סטימצקי התחילה כרשת חנויות פיזיות, והמשיכה לטפח את נוכחותה הפיזית במקביל להפצת הספרים הדיגיטליים. שלא כמו בזוס, לסטימצקי לא היה אינטרס להכחיד את הדפוס. יתרה על כך, באותה תקופה נקלעה סטימצקי לשיא התחרות המטורפת מול רשת צומת ספרים, אשר התבטאה בעיקר בהורדת מחירי הספרים המודפסים, באמצעות מבצעים, מועדוני לקוחות, והתנהלות בריוניות מול המוציאים לאור (דווקא את זה הם כן עשו כמו בזוס). כאשר כל כך הרבה ספרים מודפסים זמינים במחירי הפסד, במבצעי ארבע-במאה ודומיהם, ספר אלקטרוני הנמכר במחיר (סביר לחלוטין) של 30 עד 40 שקלים בממוצע, כבר לא נראה כל כך זול. בתרומתה לשחיקת ערכו של הספר העברי, ירתה לעצמה רשת סטימצקי ברגל, בכל הנוגע להפצת ספרים דיגיטליים. בנוסף, בשל התחרות בין סטימצקי לצומת ספרים, לא הצטרפו הוצאת הספרים הגדולה בארץ וחברתה הענקית – כנרת-זמורה-ביתן ומודן – אשר שייכות לבעלים של צומת ספרים, ואשר ביחד אחראיות לכמחצית מהספרים הרואים אור בארץ בשנים האחרונות.
אז בקיצור: עסקת החבילה שהציעה eVrit לקורא הישראלי פשוט מאוד לא היתה די אטרקטיבית. ובגלל שלא היתה אטרקטיבית, רק מעטים הצטרפו אליה, ובגלל שמעטים הצטרפו, לא היה ביקוש רב לספרים דיגיטליים, ובגלל שלא היה ביקוש רב, לא הושקעו מאמצים בהמרת ספרים לפורמט דיגיטלים, וההיצע קטן, ולא משך קונים, וכך הלאה במעגל קסמים.
עד כאן חנויות הספרים בישראל. ומה לגבי הוצאות הספרים? ההוצאות הגדולות והותיקות גוררות רגליים, וקשה להאשים אותן. עסקי הספרים הם גם ככה עסקים עם שולי רווח קטנים מאוד, ובארץ עוד יותר, והתקופה הנוכחית היא הרי משבר קשה שלא ברור שכל המו"לים הפעילים כיום עומדים להיחלץ ממנו בשלום. על המרה של ספרים ישנים לפורמט דיגיטלי אין בכלל מה לדבר: מדובר בהשקעת כספים ועבודה כדי למכור מוצר שלא נראה שיש לו שוק רציני, במחירי הפסד.
(לפני שתגידו שהכל היום ממוחשב ואפשר להמיר קבצים בלחיצת כפתור: זה לא בהכרח נכון. ספרים שיוצאים היום ממוחשבים. ספרים שיצאו לפני חמש שנים לא בהכרח קיימים כקבצי מחשב שמישים. ספרים שיצאו לפני עשור ויותר כמעט בוודאות אינם קיימים בצורה נוחה. לפעמים כדי להמיר ספר לקובץ דיגיטלי אין ברירה אלא לסרוק את העמודים של עותק פיזי, אחד אחד, ואז גם צריך להשקיע ולבדוק שהסריקה עלתה יפה ולתקן אותה – זה לא כל כך פשוט כמו שנדמה לכם, ולא זול.)
בנוסף, תעשיית הספרים היא תעשייה שלא נעה קדימה במהירות. היא בהכרח נטועה במסורות ישנות. הדיגיטיזציה מרתיעה. לדינוזאורים קשה לזוז מהר, אפילו כשהם רואים את המטאוריט המתקרב. בין היתר חוששים המו"לים, שברגע שהספרים שלהם יהיו קיימים כמוצר וירטואלי שניתן להורדה ברשת, יבואו גם הפיראטים ויתחילו להפיץ את הספרים בחינם. החשש לא לחלוטין בלתי מבוסס, ומצריך מידה של הבנה, חזון ואמונה. למכור וירטואלית, עם DRM, או בלי DRM? פיזי או חברתי? צריך להיות בני דור מסוים כדי אפילו להבין את הסוגיות, שלא לדבר על קביעת מדיניות להתמודדות איתן.
יצא שהלחץ להמיר את הספרים לקבצים דיגיטליים מגיע בישראל לא ממי ששולטים בשוק הספרים, לא מצד השיווק ולא מצד הייצור, כי אם בעיקר מאליטה קטנה של קוראים/צרכנים, שתכל'ס אין להם הרבה כוח השפעה על השוק. קומץ היוזמות שצצו לאחרונה מתנהלות כולן ברוח האינדי: מצטרפים אליהן הוצאות קטנות, חדשות, ועצמאיות, וכן הרבה אנשים פרטיים שלא מצאו את דרכם בשוק המסורתי. מצד אחד זה מקסים, כי מדובר בגרעין של אנשים שהם אוהבי ספר אמיתיים, המחוייבים בכל ליבם לקידום הספרים הדיגיטליים, בעלי חזון ומסירות – באמת מיטב המיטב של אנשי הספר. מצד שני על הדרך נדבקים אליהם כל מיני גרפומנים תמהונים ואופורטוניסטים, שבהיעדר שומרי סף מסורתיים, עלולים להטביע את היוזמה העצמאית ביצירות לא טובות.
העובדה שכל אחד יכול להוציא לאור ספר דיגיטלי בעלות פחותה בהרבה מהוצאה לאור פרטית של מהדורת דפוס קטנה, הופכת את החזית הדיגיטלית למגנט של ממש לאנשים שרצונם להוציא לאור ספר גדול מכשרונם. לא כל היזמים החדשים רוצים לדחות את האנשים הללו, כי בכל זאת הם מזרימים למערכת כסף: לפעמים הם משקיעים כל כך הרבה כסף, שכלל לא איכפת אם הספרים בסוף נמכרים או לא. מבחינת הקוראים, עד שיעלו שומרי סף וקובעי טעם חדשים, הקורא שבא לעיין בהיצע הדיגיטלי הקיים, צריך למיין הרבה מאוד דרעק כדי לדלות את קומץ הפנינים.
בקיצור, ספרים דיגיטליים בישראל זה עוד לא זה. אבל זה רק עניין של זמן. אולי המהפך הגדול יקרה כששחקן גדול כלשהו בכל זאת כן ייכנס לשוק הישראלי. ואולי מכל היוזמות העצמאיות החדשות יצמח בכל זאת משהו שהוא גם איכותי וגם בר-קיימא. כך או כך, בסוף זה יגיע.
