על מתנת יום ההולדת שקיבל חמי בשנה שעברה היה קשה להתעלות. די ויתרתי מראש, האמת. עד שבא לי רעיון בחלום. ממש כך. חלמתי שאנחנו נותנים לו מתנה ליום ההולדת ספר פופ-אפ עם ציורי הדרקונים היפים שציירה טלי.
לפני שנים אחדות קניתי, באחד הטיולים לארה"ב, ערכה לילדים להכנת ספר פופ-אפ. הערכה כללה טושים ומדבקות וכל מיני דברים נחמדים, אבל הכי חשוב, היו בה שני ספרים לבנים, חלקים וריקים, עם אלמנטים של פופ-אפ גזורים שרק מחכים לצביעה. טלי לקחה את הספר הקטן יותר, קישקשה בו קצת, ודי איבדה עניין. היא היתה אז קטנה יותר והציורים לא יצאו לה ממש כמו שרצתה. הספר הגדול יותר נשאר פחות או יותר נקי, וישב לו ככה בקופסה, לפחות שלוש שנים. עכשיו הגיע הזמן לשלוף אותו.
ידעתי שאני רוצה להשתמש באיורים של טלי, אבל ידעתי גם, שאם פשוט אמסור בידיה את הספר ואבקש ממנה לצייר, רוב הסיכויים שלא ייצא מזה הרבה. האיורים אמנם של טלי, ובלי הכישרון שלה לא היה ספר. אבל גם לי היה תפקיד, משהו בין מעצבת למתכננת ומפיקה.
הצעד הראשון היה לחטט במחברות של טלי ולחפש את איורי הדרקונים הכי יפים. היו רבים כאלה. חיפשתי איורים שיהיו יפים בזכות עצמם, אבל גם שישתלבו יפה זה עם זה, בסגנון דומה – כי הציורים של טלי מאוד השתנו עם השנים – ועדיף בצבע. הנה לדוגמה דף מתוך מחברת של טלי, שרוב הדרקונים שבו נכנסו לעמוד האחרון של הספר:
עשיתי צילומי צבע של הציורים, מה שאפשר לי קצת לשחק עם המידות ולערוך ניסויים בלי שיכאב הלב – כי המקור נשאר שלם. אחר כך גזרתי מסביב, וכמעט לא רואים את השורות והמשבצות של המחברות המקוריות.
חיפשתי איורים שיתאימו לאלמנטים שכבר היו קיימים בתוך הספר: אלמנט בצורת מין ראש קווה-קווה עם פה נפתח, אלמנט בצורת לב, ואלמנט בצורת קוביה. על הלב, לדוגמה, הדבקתי איור של דרקון עם כנפיים פרושות:
אחר כך גזמתי מסביב לכנפיים, ובעצם איבדתי את צורת הלב לטובת צורת דרקון.
הקווה-קווה היה קצת יותר מאתגר, ולמענו טלי נאלצה לצייר איור מיוחד. הסתכלנו על המבנה של הקווה-קווה ולפיו תיכננו את ראש הדרקון:
צילמנו בצבע, גזרנו, הדבקנו, טלי ציירה השלמות מסביב – הדרקון היחיד בספר שחלקים ממנו בכל זאת צוירו ישירות על הדף. ולסיום, הדבקתי בתוך הלוע נייר אדום כדי שיהיה לדרקון גרון אדום.
אחד הפטנטים שלמדתי, היה שאפשר לצלם בצבע על דף עבה יותר מנייר רגיל, ואפילו על נייר צבעוני. צילום צבע של דרקון ירוק על בריסטול ירוק יוצא גם חזק יותר וגם צבעוני יותר.
עטפתי את הספר הלבן בנייר צבעוני, וטלי ציירה דרקון לחזית ולגב (רעיון שלה). לבסוף ישבנו ביחד והמצאנו כיתובים לתמונות. טלי רצתה להאריך ולהכביר, אני רציתי לקצר כי אין הרבה מקום בדף. הטקסטים נולדו בעקבות האיורים, ובשיתוף פעולה. והנה לפניכם התוצאה הסופית.
וזה הפרצוף של אבא, כשקיבל את המתנה:
