לפני שלוש שנים סיפרתי פה איך החלטתי לאסוף, כמתנה לבעלי, את כל ספרי סדרת מרגנית הישנה והטובה. לא אחזור פה על מה שכתבתי על מרגנית ומדוע דווקא הסדרה הזאת: הפוסט הנוכחי בא להשלים את הפוסט ההוא, לא להחליף אותו, ובכנות הוא אולי פחות מעניין, כי הוא יעסוק באספנות עצמה. באוסף מעצם הגדרתו יש משהו מיותר. את מרבית הספרים באוסף המרגניות קראתי כילדה בשפה האנגלית, ורבים מהם היו אצלנו בבית במהדורות ובפורמטים שונים. הרעיון ליצור אוסף אינו נוגע רק לתכנים של הספרים, אלא גם לריצוי זיק של כפייתיות. דחף להגיע לשלמות. הנאה אסתטית מריכוז חפצים דומים ביחד.

בשל כך מראש הגדרנו, אני ובעלי במשותף, את הפרמטרים לאוסף. הוחלט, מראש, שאנחנו מתמקדים בספרי מרגנית בעיצוב המקורי בלבד: גם כי זה העיצוב המעורר בנו את הנוסטלגיה הכי חזקה, וגם כי זאת קבוצה סגורה, עם מספר סופי של פריטים, כך שאפשר להגיע יום אחד לאוסף שלם.

ספרי מרגנית קיימים בעיצובים שונים, ובגדול אפשר לזהות חמש קבוצות של ספרים בסדרה. השנים המדויקות בהן נעשו השינויים בעיצוב לא ידועות לי, אבל בגדול, זה סדר השינויים בעיצוב:

מצב ראשון, הקלאסי:

ספרי מרגנית במצב הראשון התפרסמו כולם בגודל אחיד. העטיפה חולקה לשני מלבנים, כאשר בעליון צבע חלק עם שם הספר והסופר, ובתחתון איור, כמעט תמיד של דני קרמן. יש לציין שציור העטיפה הוא ציור ישראלי גם כאשר ציורי הפנים הם ציורים של מאיירים מחו"ל כגון גארת וויליאמס או פולין ביינס. בפינה השמאלית מציץ לוגו המרגנית. ספרים במצב זה התפרסמו מסוף שנות השבעים עד סוף שנות השמונים. החיסרון הגדול של העיצוב הזה, מבחינתי, הוא שעל השדרה מופיע רק שם הספר ללא שם הסופר. השדרה מחולקת לשני חלקים, כאשר החלק העליון הוא חלק ועליו מופיע לוגו המרגנית ושם הספר, והחלק התחתון הוא המשך תמונת העטיפה הצבעונית, עליה מופיע בתחתית הלוגו של זמורה ביתן.

מצב שני:

הספרים במצב השני שמרו על הגדול האחיד. נדמה לי שהספרים התפרסמו במצב זה מסוף שנות השמונים ובמהלך שנות התשעים. על השדרה מופיע כבר שם המחבר. דני קרמן מקבל עדיין קרדיט של מעצב הסדרה, איורי העטיפה הם איורי מקור ישראליים. השדרה מחולקת לשלושה חלקים: פס עליון בצבע עם לוגו המרגנית, פס אמצעי לבן ובו מופיעים שמות הספר והסופר, ופס תחתון בצבע עם לוגו זמורה ביתן.

מצב שלישי:

הספרים עדיין בגודל אחיד. קרדיט לעיצוב הסדרה ניתן לסטודיו חובב רשלבך. איורי העטיפה הם לפעמים איורים ישראליים, לפעמים איורים שנרכשו מחו"ל, כמו איוריו של קוונטין בלייק לספר "מטילדה". ספרים במצב זה ראו אור במהלך שנות התשעים. על השדרה פס עליון בצבע חלק וחלק תחתון מוגדל שהוא המשך תמונת העטיפה; רצועה אנכית כתומה המעוצבת כמו סרט עם קצה משונן עוברת לכל אורך השדרה, ועליה לוגו המרגנית ושמות הסופר והספר.

מצב רביעי: 

ספרי מרגנית במצב הרביעי ראו אור במהלך שנות האלפיים המוקדמות. הספרים הופיעו בשני גדלים: הגודל הסטנדרטי, וגודל אלבומי גדול יותר, אבל שני הגדלים בכריכה קשה. אין קרדיט לעיצוב הסדרה. העטיפות רובן (אבל לא כולן) עטיפות חו"ל. השדרה היא בצבע אחד, שסמל המרגנית מופיע בו בגוון ניגודי כמו סימן מים. לוגו המרגנית מוקף ריבוע ומכיל את הכיתוב: "מרגנית, ספרי מופת לילדים ולנוער".

מצב חמישי:

כך נראים ספרי מרגנית הרואים אור בעשור האחרון ועד עצם היום הזה. מרבית הספרים רואים אור בכריכה רכה, עם עטיפות חו"ל, ואף שיש אחידות במראה של ספרים מאותה סדרה (כגון סדרת נרניה, סדרת ארץ ים), אין אחידות באשר לכל ספרי מרגנית. ישנם ספרים גדולים וספרים קטנים יותר, כריכות רכות וכריכות קשות, עטיפות מקור ועטיפות חו"ל – כל ספר לגופו. הסימן היחיד שעוד מראה שהספרים שוייכו לסדרת מרגנית הוא לוגו המרגנית בריבוע כתום על הכריכה ובכותרת השדרה.

עד כאן תיאור המצבים השונים. מדוע בחרו לערוך את כל השינויים הללו במראה הסדרה? יש לזכור שמדובר בתהליכים שקרו לאורך עשרות שנים, ומאחוריהם עמדו כל מיני מהלכים עסקיים, חילופי עורכים ועוד. טעות תהיה זאת להניח שהיתה יד אחת מכוונת מאחורי כל השינויים, אשר תכננה את המהלכים לאורך השנים. בעיני נראה שהיתה שחיקה של המותג "מרגנית", אשר בשנות השמונים היה מובחן ובולט, וכיום בקושי נבדל מספרים אחרים של הוצאת כנרת זמורה-ביתן או בכלל. מבחינה כלכלית גרידא, ככל הידוע לי, ספרי מרגנית נמכרים היום יותר טוב מאשר אי פעם בעבר. מבחינת הקשר הרגשי והנאמנות למותג, קשה לי להאמין שילדים היום מפתחים את אותה האהבה העזה שפיתחו ילדי שנות השמונים לסמל המרגנית. בין היתר הסיבה לכך היא כי אם בעבר מרגנית היתה נווה מדבר בנוף ספרותי צחיח, היום היא רק אחת מכמה סדרות המספקות לילדים ספרי איכות וספרי פנטזיה מתורגמים.

כך או כך – אני חוזרת לסיפור – בחרנו אני ובעלי לאסוף את הספרים במצב הראשון. באתר הוצאת כנרת זמורה-ביתן קיימת רשימה של ספרי מרגנית, אבל אין בה אבחנה בין המצבים השונים, ועל כן היה קצת מורכב להגיע לרשימה סופית. לפעמים חיפשתי ספר מסוים שרק כותרתו היתה ידועה לי, והתאכזבתי לגלות שהוא ראה אור במצב השני או השלישי. בסופו של דבר הגענו למצב שבו חסרו לנו רק שני כותרים להשלמת סדרת מרגנית במצב הראשון: "בן איכרים" מאת לורה אניגלס ווילדר (ספר בסדרת "בית קטן בערבה"), וספר מסדרת :ילדי כפר המהומה" מאת אסטריד לינדגרן. הסדרה הזאת (שטרם קראתי) מבלבלת במיוחד, שכן לספרים שבה יש שמות מאוד דומים, וכל הזמן התבלבלתי איזה מהספרים כבר השגתי, ואיזה מהם אני עדיין מחפשת.

ואז, לפני חודש בערך, בחנות "הנסיך הקטן" ברחוב קינג ג'ורג', ראיתי את "מי כמונו ילדי כפר המהומה". ולא זכרתי אם כבר קניתי אותו או לא! במקום לקנות אותו, צילמתי:

חזרתי הביתה, והתברר לי שהוא הספר החסר… אז למחרת בבוקר חזרתי לחנות ורכשתי אותו, כולו מאושרת שכעת נותר לי רק עוד ספר אחד להשלמת הסדרה! ואז פתחתי את הכריכה, וחשכו עיני כשגיליתי, בעמוד פנימי של הספר, שבסדרת ילדי כפר המהומה יש לא שניים, כי אם שלושה ספרים!

את "מי כמונו" ואת "כולנו", כבר השגתי, אבל היכן הוא "אנחנו ילדי כפר המהומה"? מדוע הוא לא הופיע ברשימה באתר הוצאת כנרת? מדוע בשום מקום באינטרנט לא מצאתי רישום או תמונה של הספר?

לטובת חברי הפייסבוק שלי (שלפחות שניים מהם בינתיים התחילו אף הם לאסוף את ספרי מרגנית…) העליתי את תמונות ספרי כפר המהומה, והזכרתי שעדיין חסרים לי רק שני ספרים להשלמת הסדרה, והם "בן איכרים", ו"אנחנו, ילדי כפר המהומה", שלא לגמרי הייתי בטוחה אם הוא קיים… חברים טובים יש לי בפייסבוק. אדונית הארונית קראה וזכרה, וכשעזרה לעשות סדר בספריית קיבוץ גשר, סידרה לי לקבל במתנה את "בן איכרים" – והיתה קצת מתוסכלת שלא הצליחה למצוא את "אנחנו, ילדי כפר המהומה". פרסמתי את תמונת הספר האחד-לפני-אחרון:

ואז הגיע לא אחר מאשר יחיעם פדן, שערך את סדרת מרגנית במשך שנים רבות, וסיפק לי את המידע שהיה חסר לי:

אז זהו זה, הסדרה הושלמה. סך הכל 118 ספרי מרגנית במצב הראשון. עבודה של שלוש שנים מהרגע שהחלטנו שלא די לנו בספרים שכבר יש לנו, אנחנו רוצים את כולם… זר המרגניות מלא.

ועכשיו – לקרוא אותם.

ברביעי בצהרים צלצלה אלי מפיקה בגל"צ לנסות לתאם איתי ראיון על "הספר החדש של הארי פוטר". באותו שלב לא ידעתי על מה היא מדברת, והיה לה קצת קשה להאמין שאני לא יודעת על מה היא מדברת, על מה הספר, מה אורכו, כמה מהר אתרגם אותו ומתי אפשר יהיה סוף סוף לקרוא אותו בעברית. אז בינתיים התעדכנתי קצת, ואני יכולה למסור את הפרטים הבאים, שכולם, אגב, זמינים ברשת ואינם באים ממידע פנימי (שאין לי):

הספר נקרא "הארי פוטר והילד המקולל" (או אולי "הילדה המקוללת", נגלה בהמשך…)

מדובר בגרסת דפוס של מחזה בשני חלקים שעתיד לעלות בלונדון ב-31 ביולי השנה (זהו מועד הפתיחה הרשמי; תהיינה הרצות קדם כבר בחודש מאי). הספר יוצע למכירה מיד לאחר פתיחת ההצגה, במהדורה דיגיטלית באנגלית באתר פוטרמור.

מודעה של הוצאת סקולסטיק האמריקאית. כתוב בה, "הסיפור השמיני, כעבור 19 שנה; 'הארי פוטר והילד המקולל' חלקים II-I; קראו אותו ב-31 ליולי 2016; עטיפה לא סופית"

זהו אינו ספר פרוזה, כי אם מחזה. זאת אומרת שהוא כתוב כדיאלוגים עם הוראות בימוי ומחולק לסצנות, לא לפרקים. (כבוגרת לימודי תאטרון אני אלרגית לשימוש במילה "תסריט" כשמדובר במחזה לבמה ולא להסרטה, אבל אם קל יותר להבין את המושג "תסריט", בבקשה.)

לפי עמוד הרכישה באמזון, יהיו בו 320 עמודים.

את המחזה כתב ג'ק תורן, לפי סיפור של ג'יי קיי רולינג ועם שיתוף פעולה מצדה.

משמאל לימין: ג'ק תורן, ג"ק רולינג והבמאי ג'ון טיפאני עוברים ביחד על טקסט המחזה. צלמה: דברה הורפורד בראון עבור הגרדיאן

המחזה מתרחש 19 שנה אחרי אירועי הסדרה, כאשר בנו של הארי לומד בהוגוורטס. ישנן ספקולציות ש"הילד המקולל" הוא בנו של הארי, אבל אין לכך אישור רשמי. תקציר העלילה לפי האתר הרשמי של ההצגה: "מאז ומעולם היה קשה להיות הארי פוטר, וזה לא נעשה קל יותר מאז שהוא עובד שעות נוספות במשרד הקסמים, נשוי ואב לשלושה ילדים בגיל בית-ספר. בעוד הארי נאבק בעבר שמסרב להישאר מונח במקומו, בנו הצעיר אלבוס נאלץ להיאבק במורשת המשפחתית שמעולם לא חפץ בה. העבר וההווה מתערבבים בצורה הרת-אסון, והאב ובנו לומדים אמת לא נעימה: לעתים האופל מגיע ממקורות בלתי צפויים."

בתפקידים של הארי, רון והרמיוני לוהקו שחקני הבמה הבריטיים ג'יימי פרקר, פול תורנלי ונומה דומזווייני.

מימין לשמאל: תורנלי, פרקר ודומוזווייני. צילם סיימון אנאנד.

לגבי אפשרות להעלאת ההפקה בארץ: לא ידוע לי על כוונה להעלות בינתיים הפקות מחוץ לאנגליה. אולי זה יגיע בהמשך, אבל הסיכוי שתעלה הפקה בארץ הוא די נמוך לדעתי, כמו שלא עולות פה הפקות למרבית מחזות הזמר החדשים. בכל מקרה זה לא בידיים שלי ואין לי מקור ידע מיוחד בעניין.

מכל המידע הזה, נשארו הקוראים הנרגשים מבולבלים לגבי השאלה אם אפשר להתייחס אל הספר העתידי כאל הספר השמיני בסדרה, או לא. קוראת בשם ויקטוריה גרין הגדילה לעשות, ושאלה על כך את הסופרת מפורשות בטוויטר. מתברר שגרין התערבה עם המורה שלה שרולינג "לא תכתוב, תפרסם או תכריז על רומן חדש בסדרת הארי פוטר לפני ה-1 במאי 2017", וכעת לא ברור להם מי ניצח בהתערבות.

והרי התשובה מפי הסוס: לא, זה לא רומן, והכותב הוא ג'ק תורן, כך שטכנית לפי תנאי ההתערבות הכתובה של ויקטוריה גרין, זה לא נחשב.

ובכל זאת זהו סיפור המשך על הארי פוטר שיוצא בצורת ספר. אז תחליטו אתם אם בעיניכם זה נחשב "קאנון" או "פאנון"…

כשקוראיה של רולינג התחננו, שוב, שרולינג תכתוב גם על האירועים המקדימים לסדרת הארי פוטר, הזכירה הסופרת שבנובמבר השנה צפוי לראות הראשון מבין סרטי "חיות הפלא", המתפקד על תקן סיפור מקדים. לרולינג היתה יד בכתיבת התסריט.

ולשאלה ששואלים אותי כולם מאז יום רביעי: כן, עילאי מלצר מספרי עליית הגג כבר מתכנן מהדורה עברית לספר, וכן הוא פנה אלי וביקש שאתרגם אותו. ניסיון העבר מראה שלא תהיה לי אפילו הצצה חטופה בטקסט לפני שיהיה נגיש לעולם כולו, ובינתיים איני יכולה להתחייב למועד יציאה לאור בעברית.

לבקשת הקהל, אני מצרפת פה רשימה של כל 118 ספרי סדרת מרגנית שאספנו.

רשימה מלאה של ספרי מרגנית, הכוללת ספרים בכל המצבים, אפשר למצוא באתר של הוצאת כנרת זמורה ביתן.

ולמי שלא עקב עד כה: ראשית סיפור האיסוף בפוסט "זר מרגניות", וסופו בפוסט "המרגנית האחרונה", שם גם הסבר ל"מצבים" השונים של ספרי הסדרה. אנחנו אספנו ספרים רק מהמצב הראשון. אחדים מהספרים ברשימה הודפסו גם במצב הראשון וגם בעיצובים מאוחרים יותר.

הספרים ברשימה ממוינים לפי שם הסופר, ואח"כ לפי שמות הספרים (עם קצת פשלות שנובעות מגחמות טבלת האקסל שבניתי). לפי שעה עוד לא מיינתי את הספרים בסדרות השונות לפי סדר הקריאה המומלץ.

והרי היא לפניכם, סה"כ 118 ספרים:

(עממי, פינלנד)  קלוולה

אודל, סקוט  הפנינה השחורה

אוהרה, מרי  ידידתי פליקה

אולדריץ', תומס ביילי  סיפורו של ילד רע

אורצ'י, הברונית  הרפתקאותיו של סקרלט פימפרנל

סקרלט פימפרנל

אייקן, ג'ואן  הזאבים מאחוזת וילובי

מזימות אפלות בבטרסי

ציפורי-לילה בננטקט

אלכסנדר, לויד  היורה השחורה

המלך העליון

טירת ליר

טרן הנודד

ספר השלושה

שתי פרשיות חייו הראשונות של לוקס קאשה

אנדה, מיכאל  ג'ים וכנופיית ה-13

ג'ים ונהג הקטר

מומו

אנדרסן, הנס כריסיטאן   החבר למסע

ערדלי המזל

ב.ב.   דני דרבני ומכוניתו זומזום

בארט, אן   מיקסם

בורמן, בן לוסיין   הינשוף קורא פעמיים בעיקול קטפיש

שיטפון בעיקול קטפיש

הריעו בחצוצרות לכבוד עיקול קטפיש

התרמית הגדולה בעיקול קטפיש

שבעת הגיבורים של עיקול קטפיש

ברנט, פרנסס הודג'סון   הנסיך האובד

ג'סטר, נורטון   המגדל הפורח באוויר

גודן, רומר   קיזי הילדה הצועניה

גריי, אליזבת ג'נט   אדם בדרך

גריפה, מריה   ארץ אי שם

דאל, רואלד   ג'יימס והאפרסק הענקי

דני אלוף העולם

העי"ג

צ'רלי ומעופפלית הזכוכית

מר שועל המהולל

צ'רלי והשוקולדה

דימא, אלכסנדר   שלושת המוסקיטרים א, חרבו של ד'ארטנין

שלושת המוסקיטרים ב, יריב בלתי צפוי

שלושת המוסקיטרים ג, מזימותיה של מיליידי

דקר, רולף   מריוס

הובאן, ראסל   העכבר וילדו

הוגו, ויקטור   בוג ז'רגל

הופמן, ת. א.  מפצח האגוזים

הנטי, ג'ורג' אלפרד   בימי שלטון האימים

וייט, א. ב.  חוות הקסמים

סטיוארט קטינא

תרועת הברבור

ויילדר, לורה אינגלס   בית קטן ביער הגדול

בן איכרים

החורף הארוך

בית קטן בערבה

על גדות אגם הכסף

על גדות נחל השזיף

עיר קטנה בערבה

ורן, ז'ול   אי התעלומות א'

אי התעלומות ב'

אי התעלומות ג'

טראוורס, פמלה לינדון   מרי פופינס

מרי פופינס בגן הציבורי

יוז, ריצ'רד   ארמון העכביש

ינסון, טובה   כוכב השביט מגיע לארץ המומינים

ספר הזכרונות של מומינאבא

קיץ מסוכן בארץ המומינים

לה גווין, אורסולה   החוף הרחוק ביותר

הקברים של אטואן

הקוסם מארץ ים

לואיס, ק. ס.  אחיינו של הקוסם

האריה, המכשפה וארון הבגדים

המסע בדורך השחר

הנסיך כספיאן

הסוס ונערו

הקרב האחרון

כס הכסף

לוסון, רוברט   הגנרל של אמורי הצעיר

גבעת הארנבים

לינדגרן, אסטריד   מדיקן

מי כמונו ילדי כפר המהומה

אלוף הבלשים בלומקויסט

אלוף הבלשים בלומקויסט חי חיי סכנה

כולנו ילדי כפר המהומה

מדיקן והספוגית מיוניבקן

קלה בלומקויסט וראסמוס

מוואט, פרלי   אבודים בישימון הקרח

קורות ספינה נאמנה

קללת הקבר הויקינגי

מולנאר, פרנץ   הנערים מרחוב פאל

מקגואן, טום  המשלחת מעיקול נחל

מקגרגור, ר. ג.   הבלשים הצעירים

סוד יער המבריחים

נורטון, מרי  הלקחנים באוויר

הלקחנים בשדות

הלקחנים על המים

הלקחנים

נורת, סטרלינג   גור זאבים

פרא

נסביט, א.   הקמע

ילדי המסילה

מחפשי האוצר

סואל, אנה   הקסם השחור

סטריטפילד, נואל   הקרקס מגיע!

סטרינג'ר, ג'ויס   צ'יאה חתולת הבר

פאצ'ט, מרי אלווין   הדינגו הלבן

פורטר, אלינור   פוליאנה

פין   מר אל, כאן אנה

פיציו, לואיז   הרייט המרגלת

צ'נדלר האריס, יואל   הדוד רמוס

קאראס, רוג'ר   הזאב מדקוטה

קולי, וינפרד   סבתא בקולגייט

קונן-דויל, ארתור   חקירה בשני

חותם הארבעה

קר, ג'ודית  מי גנב את השפן הורוד

רוברטסון, קית   הנרי ריד ושות'

רנסום, ארתור   הים הנסתר

עמק הסנוניות

פיטר דאק

שלום עליכם   עלי כינור

למדתי לקרוא בגיל חמש, בגן חובה בארצות הברית. חזרתי ארצה תולעת ספרים שצרכה ספרים בקצב של אחד ליום, לפחות. מכיוון ששפת הקריאה העיקרית שלי היתה אנגלית, היתה קצת בעיה: היה קשה להשיג בשבילי ספרים בקצב שישביע את רעבוני. שרדתי בזכות מינוי בספריית הקונסוליה הבריטית בירושלים, שם קראתי פחות או יותר את כל הספרים במדור הילדים והנוער; וכן בזכות ביקורים תכופים יחסית בחו"ל.

חמי (בעלי) גדל בתל אביב, וגם הוא כילד היה תולעת ספרים. הוא נאלץ להוציא מינויים בשתי ספריות: ספריית שער ציון (בית אריאלה) וספריית ויצ"ו, על מנת שיוכל לספק את תאוותו לספרים, ולשאול ארבעה ספרים ביום. לרוב את הספר הראשון הוא היה גומר לקרוא עוד לפני שחזר הביתה, בשכיבה על אחד הפסלים בחצר מוזיאון תל אביב.

תחום העיסוק שלי מפגיש אותי עם עוד ילדים כאלה, תולעי ספרים שהוריהם כבר לא יודעים מהיכן יביאו להם את הספר הבא. אחד כזה הוא דויד בן דב, בן שמונה וחצי, שעם הוריו התיידדתי בפייסבוק ובטוויטר. דויד בולע ספרים בקצב שקשה לעמוד בו. אמו, שירה גלזרמן, פירסמה לאחרונה בפייסבוק רשימה של ספרים שדויד כבר קרא, בחיפוש אחר המלצות קריאה נוספות. ברשותה אני מפרסמת כאן את שתי הרשימות, גם הספרים שהוא כבר קרא, וגם ההמלצות שהיא אספה בשבילו בימים האחרונים. בכוונתי לנצל את הרשימה הזאת על מנת לעדכן את רשימת ההמלצות שלי, בת העשור, לספרים מומלצים לילדים שאהבו את הארי פוטר. ברשימה שלי התמקדתי בעיקר בספרי פנטזיה ומד"ב, ברשימה של דויד יש גם ספרים מז'אנרים אחרים, ועל כן היא עומדת בזכות עצמה ולא רציתי סתם להטמיע אותה בתוך הרשימה שלי. היא מובאת כאן לטובת כל ההורים המיואשים שמחפשים עוד המלצות קריאה! וכמובן, כתמיד, אתם מוזמנים ואף מועדדים לתרום המלצות נוספות.

ספרים שדויד קרא:

א
הסיפור שאינו נגמר/ אנדה, מיכאל
הדרך הארכה לסנטה קרוז/ אנדה, מיכאל
המרדף אחר איש-החידות/ אבס, מיכאל
המקרה המוזר של יודה מאוריגמי/ אנגלברגר, טום
הסוד המופלא של אוון ג'סטר/ או'קונור, ברברה
חידות לבלשים מתחילים / אבס, שלמה
מיסל והנחשוף / אוגילבי, איאן
מכתביו הסודיים של ילד מעולם אחר / אסקווית, ר. ל.
החיה של מסיה רסין/ אונגרר, טומי
קריקטור/ אונגרר, טומי
שלושת השודדים/ אונגרר, טומי
גיבורי האולימפוס- אתנה/ אוקונור, ג'ורג' (קומיקס, סדרת גיבורי האולימפוס, 2 ספרים בעברית)
גיבורי האולימפוס-זאוס / אוקונור, ג'ורג' (קומיקס, סדרת גיבורי האולימפוס)
ב
מה שקרה לברנבי ברוקט/ בוין, ג'ון
דב ושמו פדינגטון/בונד, מייקל (סדרת פדינגטון, לא יודעת כמה ספרים בסדרה)
הבלש פדי/ בונד, מייקל (סדרת פדינגטון)
תעלומה בפריז / בונד, מייקל (סדרת פדינגטון)
אולגה דה פולגה וחבריה/בונד, מייקל (סדרת אולגה דה פולגה, 3 ספרים)
אולגה דה פולגה ועלילותיה/בונד, מייקל (סדרת אולגה דה פולגה)
אולגה דה פולגה ובוריס/בונד, מייקל (סדרת אולגה דה פולגה)
הקוסם מארץ עוץ/באום, פרנק ל. (סדרת עוץ, 5 מתוך 14 תורגמו עד היום לעברית)
ארץ עוץ המופלאה/באום, פרנק ל. (סדרת עוץ)
עוצמה מעוץ/באום, פרנק ל. (סדרת עוץ)
דורותי והקוסם בארץ עוץ/באום, פרנק ל. (סדרת עוץ)
הדרך לעוץ/באום, פרנק ל. (סדרת עוץ)
מהם טוב ורע? / ברניפייה , אוסקר (סדרת מדברים פילוסופיה, 5 ספרים)
מה זה לחיות ביחד?/ ברניפייה , אוסקר (סדרת מדברים פילוסופיה)
מה זה אני? / ברניפייה , אוסקר (סדרת מדברים פילוסופיה)
כראמל/ ברנע-גולדברג, מאירה
ג'דיי הדור הבא/ בראון, גפרי
שמו של הספר הזה הוא סוד/ בוש, פסוודונימוס
ידידי עמנואל ואני/ בן נר, יצחק
דני דורבני ומכוניתו זום זום/ ב.ב.
ארתור והמינימונים/בסון, לוק (סדרת ארתור, ארבעה ספרים)
ארתור ונקמתו של מלתזר/בסון, לוק (סדרת ארתור)
ארתור ומלחמת העולמות/בסון, לוק (סדרת ארתור)
ארתור והעיר האסורה/בסון, לוק (סדרת ארתור)
ספר ההפנוט המדהים של מולי מון/בינג, ג'ורג'יה (סדרת מולי מון, לעברית תורגמו 3 מתוך 7)
יום החופש המהפנט של מולי מון/ בינג, ג'ורג'יה (סדרת מולי מון)
מולי מון עוצרת את העולם/ בינג, ג'ורג'יה (סדרת מולי מון)
סדרת החמישיה הסודית/ בלייטון, איניד (21 ספרים בסדרה. קרא חלק, אהב חלק)
ג
ניקולא הקטן/ גוסיני, רנה (סדרת ניקולא הקטן, 3 יצאו ספרים בעברית)
החופש הגדול של ניקולא הקטן / גוסיני, רנה (סדרת ניקולא הקטן)
ניקולא הקטן: ספורים שלא ראו אור / גוסיני, רנה (סדרת ניקולא הקטן)
למרבה המזל, החלב/ גיימן, ניל
אגם הצללים/גלבפיש, רוני
ארנגול/ גריין, כריס (קומיקס)
ד
המכשפות / דאל, רואלד
דני אלוף העולם / דאל, רואלד
מר שועל המהולל/ דאל, רואלד
מטילדה/ דאל, רואלד
צארלי והשוקולדה/ דאל, רואלד
צארלי ומעופפלית הזכוכית/ דאל, רואלד
גיימס והאפרסק הענקי/ דאל, רואלד
העי"ג/ דאל, רואלד
קני והדרקון/ דיטרליצי, טוני
החיפוש אחר וונדלה/ דיטרליצ'י, טוני
עלילות ספיידרוויק, מדריך שימושי/ דיטרליצי, טוני (סדרת עלילות ספיידרוויק, 5 ספרים)
עלילות ספיידרוויק, משקף האבן/ דיטרליצי, טוני
עלילות ספיידרוויק, סודה של לוסינדה/ דיטרליצי, טוני
עלילות ספיידרוויק, עץ הברזל/ דיטרליצי, טוני
עלילות ספיידרוויק, זעמו של מולגראת / דיטרליצי, טוני
בעקבות עלילות ספיידרוויק, שירת הנחלילית /דיטרליצי, טוני (סדרת בעקבות עלילות ספיידרוויק, 3 ספרים)
בעקבות עלילות ספיידרוויק, בעיה ענקית /דיטרליצי, טוני (סדרת בעקבות עלילות ספיידרוויק)
בעקבות עלילות ספיידרוויק, מלך המנדרקונים /דיטרליצי, טוני (סדרת בעקבות עלילות ספיידרוויק)
המסע המופלא של אדוארד טולין/ קיט די-קמילו
הענקים והאישפיצים/ דונלדסון, ג'וליה
רובינזון קרוזו/דפו, דניאל
שרלוק הולמס/ דויל, ארתור קונאן (שרלוק הולמס)
שובו של שרלוק הולמס/ דויל, ארתור קונאן (שרלוק הולמס)
מפנקסו של שרלוק הולמס/ דויל, ארתור קונאן (שרלוק הולמס)
ה
המפתח הסודי של ג'ורג' ליקום/ הוקינג, לוסי וסטיבן
חיפוש המטמון הקוסמי של ג'ורג'/ הוקינג, לוסי וסטיבן
ג'ורג' והמפץ הגדול/ הוקינג, לוסי וסטיבן
הרפתקאותיו של טין טין/הרז'ה (קומיקס, סדרת טין טין)
פרשת קלקולוס/הרז'ה (קומיקס, סדרת טין טין)
אוצרו של רקהם האדום/הרז'ה (קומיקס, סדרת טין טין)
החוקרים על הירח/הרז'ה (קומיקס, סדרת טין טין)
ט
מרי פופינס בגן הציבורי/ טרברס, פ. ל. (סדרת מרי פופינס. 8 בסכ"ה, לא יודעת כמה יצאו בעברית)
מרי פופינס חוזרת/ טרברס, פ. ל. (סדרת מרי פופינס)
תום סוייר/טווין, מארק
בן המלך והעני/ טווין, מארק
ההוביט/טולקין, ג.ר.ר.
י
קיץ מסוכן בעמק המומינים / ינסון, טובה (המומינים)
כוכב השביט מגיע לעמק המומינים / ינסון, טובה( המומינים)
משפחת המומינים המגבעת המכושפת/ ינסון, טובה (המומינים)
משפחת המומינים חורף קסום/ ינסון, טובה (המומינים)
ל
האריה, המכשפה וארון הבגדים/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה, 7 ספרים)
הנסיך כספיאן/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה)
המסע בדורך השחר/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה),
כס הכסף/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה)
הסוס ונערו/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה),
אחיינו של הקוסם/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה)
הקרב האחרון/ לואיס, ק. ס. (סדרת נרניה)
בילבי גרב ברך/ לינדגרן, אסטריד
ילד ושמו אמיל / לינדגרן, אסטריד (סדרת אמיל, 3 ספרים)
התעלולים של אמיל/ לינדגרן, אסטריד (סדרת אמיל)
אמיל עדיין איתנו/ לינדגרן, אסטריד (סדרת אמיל)
מדיקן / לינדגרן, אסטריד (סדרת מדיקן, 3 ספרים)
תעלוליה של מדיקן / לינדגרן, אסטריד (סדרת מדיקן, 3 ספרים)
מדיקן והספוגית מיוניבקן/ לינדגרן, אסטריד (סדרת מדיקן, 3 ספרים)
קארלסון המעופף/ לינדגרן, אסטריד
כולנו ילדי כפר המהומה / לינדגרן, אסטריד (סדרת כפר המהומה)
אלוף הבלשים בלומקויסט/ לינדגרן, אסטריד (סדרת בלומקוויסט, 3 ספרים)
אלוף-הבלשים בלומקויסט חי חיי סכנה / לינדגרן, אסטריד (סדרת בלומקוויסט)
קלה בלומקויסט ורסמוס / לינדגרן, אסטריד (סדרת בלומקוויסט)
האחים לב-ארי / לינדגרן, אסטריד
רוניה בת השודד/לינדגרן, אסטריד
הרפתקאות דוד אריה בערבות רומניה/ לוי, ינץ (סדרת דוד אריה, 6 ספרים)
הרפתקאות דוד אריה בג'ונגל הסיבירי/ לוי, ינץ (סדרת דוד אריה)
הרפתקאות דוד אריה במדבר השווייצרי/ לוי, ינץ (סדרת דוד אריה)
הרפתקאות דוד אריה בקוטב המערבי/ לוי, ינץ (סדרת דוד אריה)
הרפתקאות דוד אריה ביערות הסהרה/ לוי, ינץ (סדרת דוד אריה)
הרפתקאות דוד אריה באוקיינוס הטיבטי / לוי, ינץ (סדרת דוד אריה)
שבעת הפלאים: הקולוסוס מתעורר / לרנג'יס, פיטר (סדרת שבעת הפלאים. יצאו בנתיים שני ספרים ושניהם תורגמו לעברית)
שבעת הפלאים: אבודים בבבל / לרנג'יס, פיטר (סדרת שבעת הפלאים)
מ
הבלשים הצעירים/ ר.ג. מקגרגור
סדרת צרות של טרולים (ארבעה ספרים)/מקדונלד, אלן
בטמן (שלושה ספרים)/ מתני, ביל (קומיקס)
סדרת שרלוק הולמס והפרחחים מרחוב בייקר (4 ספרים)ר/ מק, טרייסי וסטירין, מייקל
פו הדב/ מילן, א.א.
נ
חמישה ילדים והזהו/ אדית נסביט
הקמיע/ אדית נסביט
פטנט הפוקים של דוקטור פרוקטור/ נסבו, יו
פנד/ ראונר, תמיר ונדב, נעם
ס
התגלית של הוגו קברה/ סלזניק, בריאן
מעשה פלאים/ סלזניק, בריאן
הבריחה הגדולה/ סלפורס, סוזן
ג'ינקס/בלקווד, סייג'
שרק/ סטייג, ויליאם
הגנב האמיתי/ סטייג, ויליאם
סדרת קורות קצעולם (12 ספרים, מתוכם תורגמו בנתיים 6 לעברית)/ סטיוארט, פול ורידל, כריס
סדרת הנרי הנורא (שישה ספרים)/ סימון, פרנצ'סקה
סדרת צמרמורת (זיליארד ספרים) / סטיין, ר.ל.
שהזאם (שני ספרים)/סמית, ג'ף (קומיקס)
ע
לאן נעלם קפטן קוק/עומר, דבורה
סדרת ג'ינג'י (אלהים יודע כמה ספרים) / רון פדר עמית, גלילה
סדרת מנהרת הזמן (כנ"ל^) / רון פדר עמית, גלילה
יותם בלש פרטי/ רון פדר עמית, גלילה (סדרת יותם הבלש, שלושה ספרים)
יותם בלש חוקר/ רון פדר עמית, גלילה (סדרת יותם הבלש)
יותם בלש מבוקש/ רון פדר עמית, גלילה (סדרת יותם הבלש)
פ
הדחליל ומשרתו/ פולמן, פיליפ
אלדין ומנורת הקסמים/ פולמן, פיליפ
לב של דיו/ פונקה, קורנליה
מלך הגנבים / פונקה, קורנליה
סדרת קלמנטיין /פניפקר, שרה (שישה מתוך שבעה ספרים תורגמו לעברית)
סדרת נייט הגדול/פרס, לינקולן (סדרת נייט הגדול. 7 ספרים, כולם תורגמו לעברית)
סדרת קפטן תחתונים/פילקי, דאב (עשרה ספרים, כולם תורגמו לעברית)
צ
בית הספר לטוב ולרע/ צ'ייניני, סומן
ק
המלך מתיא הראשון/ קורצ'ק, יאנוש
המלך מתיא באי השומם/ קורצ'ק, יאנוש
קאיטוש המכשף/ קורצ'ק, יאנוש
מעגל הכשפים/ קנמור, טים
האיש הקטן/ קסטנר, אריך
האיש הקטן והעלמה הקטנה/אריך קסטנר
פצפונת ואנטון/אריך קסטנר
אריך קסטנר מספר
שלושים וחמישה במאי/אריך קסטנר
מסטיק עם פסים/ קישון, אפרים
מלחמת הנמלים/קישון, אפרים
איך בוטלה המתמטיקה/ קליינברג, אביעד
האגדה על הילד הכי רע בעולם / קולפר, אואן
האגדה על קפטן קראו/קולפר, אואן
האגדה על מרפי בטטה/ קולפר, אואן
ארטמיס פאול הרומן הגרפי/קולפר, אואן ו קונקין, אנדרו
ג׳רמי תאצ׳ר מגדל דרקון/ קוביל, ברוס
ג'ניפר מארדלי והקרפד המדבר/ קוביל, ברוס
סדרת ילדי המנורה (ארבעה ספרים)/ קר, ב.פיליפ
טוטו: חוזרים ללמודים / קופה, תיירי (קומיקס)
טוטו בלגן בבית הספר/ קופה, תיירי (קומיקס)
מכונת הזמן של מקס/ קייך, דובי (קומיקס)
הטיול הגדול של מקס/ קייך, דובי (קומיקס)
ר
הארי פוטר ואבן החכמים/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר, שבעה ספרים)
הארי פוטר וחדר הסודות/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר)
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר)
הארי פוטר וגביע האש/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר)
הארי פוטר ומסדר עוף החול/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר)
הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר)
הארי פוטר ואוצרות המוות/ רולינג, ג'יי, קיי. (סדרת הארי פוטר)
סדרת פרסי ג'קסו (חמישה ספרים)ן/רירדן, ריק
סדרת גיבורי האולימפוס (סדרת המשך לפרסי ג'קסון. חמישה ספרים)/ריירדן, ריק
הפירמידה האדומה/ריירדן, ריק
מעשיות בידל הפייטן/ רולינג, ג'יי, קיי.
חיות הפלא והיכן למצוא אותן/רולינג, ג'יי, קיי.
קווידיץ׳ בראי הדורות/ רולינג, ג'יי, קיי.
עוגות בחלל/ריב, פיליפ
אוטוליין והחתולה הצהובה/ רידל, כריס
אוטוליין הולכת לבית הספר/ רידל, כריס
יום סמק הגדול/ רקס, אדם
עסקי דרקונים/ רידי, פטרישיה ק. (סדרת עלילות היער המכושף, ארבעה ספרים)

ספרים שהומלצו לדויד להמשך קריאה:

הטירה הקסומה/ נסביט, אדית
מחפשי האוצר/ נסביט, אדית
סוד יער המבריחים/ מקגרגור, ר.ג.
ג׳ים ונהג הקטר/אנדה, מיכאל
ג'ים וכנופית ה13/ אנדה, מיכאל
קונץ-פונץ'/ אנדה, מיכאל
מומו/ אנדה, מיכאל
טובי לולנס/ דה-פומבל, טימותה
הכל בגלל סופר-מר / די-קמילו, קייט
סיפורו של דספרו / די-קמילו, קייט
ילדי המים/ קינגסלי, צ'ארלס
סיפורו של דר דוליטל/לופטינג, יו
החצוצרה של לואי/ וויט, א.ב.
חוות הקסמים/ וויט, א.ב.
רסמוס והנודד/ לינדגרן, אסטריד
נילס קרלסון-צוציק/ לינדגרן, אסטריד
מיו, מיו שלי/ לינדגרן, אסטריד
בום! / האדון, מארק
לא סתם מכשפה/איבוטסון, אווה
אלבי סיפור אבירים/ לפיד, י
תעלומת הביצה הענקית/ ברטוורת, אוליבר
שומרת הדרקונים/קרול וילקינסון
הרוח בערבי הנחל/ גרהם, קנת
סוד הגן הנעלם /פרנסס ברנט
נסיכה קטנה/פרנסס ברנט
הלורד הקטן /פרנסס ברנט
101 דלמטים/סמית, דודי
הקלברי פין/טווין, מארק
ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור/ טווין, מארק
ידידי מרח' ארנון/גולדברג, לאה
האי של נים/ אור, ונדי
איגריין האמיצה/ פונקה, קורנליה
רוכב הדרקונים/ פונקה, קורנליה
צ'קו המסכן/ ביאנקו, מרג'רי ויליאמס
חיפושי דרקונים /רידי, פטרישיה ק. (סדרת עלילות היער המכושף, ארבעה ספרים)
זימוני דרקונים/ רידי, פטרישיה ק. (סדרת עלילות היער המכושף, ארבעה ספרים)
דיבורי דרקונים/ רידי, פטרישיה ק. (סדרת עלילות היער המכושף, ארבעה ספרים)
הפרמידה האדומה/ ריירדן, ריק
יער פרא 1,2/מלוי, קולין
דו קרב /גרוסמן, דויד
השביעיה הסודית/ בלייטון, איניד
חיי קסם/ ווין ג’ונס, דיאנה
תשע הנשמות של כריסטופר צ׳אנט/ ווין ג’ונס, דיאנה
שבוע המכשפות/ ווין ג’ונס, דיאנה
הטירה הנעה/ דיאנה ווין ג'ונס
הבריון של ארצ'ר/ ווין ג’ונס, דיאנה
מגדלים פורחים באוויר / ווין ג’ונס, דיאנה
אמיל והבלשים/ קסטנר, אריך
הכיתה המעופפת/ קסטנר, אריך
אמיל והתאומים/ קסטנר, אריך
סדרת בית קטן בערבה/ויילדר, לורה אינגלס
מלחמת הדוכנועים/מריל, ג'ין
צ'יטי צ'יטי בנג בנג/איאן פלמינג
אבודים בלב ים/ הרלונג, מ. ה.
נדב ואימו/מגד, אהרון
אחותי הגדולה מכולן/ בן כנען, עוזי
זיגי ושליצי/ בן כנען, עוזי
אני ברק/ בן כנען, עוזי
מי מכיר את תנינה/ זרחי, נורית
ג'ו שמו גיבורת על / טרין, גרג
ההיסטוריה של החלל/ קינדברג, סאלי, טרנר, טרייסי (קומיקס)
גילי והמכשפה הקטנה/ גורן, שרית
קרסוליה בחלל/ שחרור, ציפי
ואם המלכה תגיד כן/ כהן אסיף, שלומית
סוסת הערבה/ גריפיתס, הלן
ידידתי פליקה/ אוהארה, מרי
המסע המופלא/ ברנפורד, שילה
אי הדולפינים הכחולים/ אודל, סקוט
הקסם השחור/סואל, אנה
במבי/ סלטן, פליקס
קול קדומים/ לונדון, ג'ק
אני והשימפנזים/ גודול, ג'יין
אנשי האגם/ ליקי, ריצ'רד
המלחמה לאש/ רוני, ז. ה.
אסטריד לינדגרן שוהם סמיט
ספרי ג'ראלד דארל
ספרי נחום גוטמן
מעשה במעשה / מיל,. א.א.
אלופי ווילובי/ ריד, טלבוט ביינס
העולם שאבד / קונן דויל, ארתור
הממלכה של קנסקי / מורפורגו, מייקל
עליסה בארץ הפלאות/.קרול, לואיס
עליסה בארץ המראה/קרול, לואיס
שיילו / ניילור, פיליס
מעל הים, מתחת לאבן/ קופר, סוזן
טרילוגיית ברטימאוס/ סטראוד, ג’ונתן
מחלק העיתונים/ וואטר, ווינס
שניים שגנבו את הירח/ מקושינסקי, קורנל
השערוריות של באשה/ מקושינסקי, קורנל
ילדת הגבעות/ מקגרו, לואיז
כד החרס השבור/ סו פארק, לינדה
ארבי על האי/ סטייג, ויליאם
התרמית הגדולה בעקול קטפיש /בורמן, בן לוסיין
מגנוס צ’ייס/ ריירדן, ריק
ממלכת טרביתיה/ קתרין פטרסון

העילה לפוסט הזה היא פיסת חדשות שאכזבה אותי מאוד. ועדת פרס גפן קבעה שהספר "עוגות בחלל" אינו זכאי להיחשב מעומד לפרס גפן לשנת 2015, משום שלטענתם הפרס נועד לספרי נוער בלבד ו"עוגות בחלל" הוא ספר ילדים. הם קובעים זאת על סמך העובדה שמדובר בספר מנוקד ומאוייר, ונמסר לי שמדובר בהחלטה שהתקבלה פה אחד על דעת כל חברי הועדה. זאת למרות שבשום מקום בתקנון של פרס גפן לא כתוב מהם הקריטריונים לפיהם ספר נחשב ספר ילדים ולא ספר נוער. (שנגלה להם שהזוכים בשנה שעברה, "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", אף הם מנוקדים ומאויירים? ששש, לא בא לי להחזיר את הפרס.) לטעמי מדובר בהחלטה שרירותית, לא עקבית ושגויה, וכמו שציינתי, אכזבה אישית גדולה בשבילי. אבל אשתדל לצאת מהנקודה הזאת ולהרחיב את הדיון.

ועדת פרס גפן היא לא היחידה שמתלבטת בסוגיה כיצד מבחינים בין ספר ילדים לספר נוער. גם השאלה מה מבחין בין ספר נוער לספר מבוגרים היא סוגיה סבוכה, ועסקתי בכך לא פעם כאן בבלוג (ב-2015 מהי ספרות נוער?, ב-2012 לאיזה גיל זה מתאים?, וב-2006 זה ספרי נוער זה?!). מדובר בשאלה מורכבת בין היתר כי אפשר להפעיל סטים שונים לגמרי של שיקולים וערכים בניסיון לענות עליה: שיקולים פדגוגיים/חינוכיים, שיקולים פסיכולוגיים/התפתחותיים, שיקולים שיווקיים/מסחריים, שיקולים של יוקרה ושל הגמוניה תרבותית. אפשר להתייחס למאפיינים המיוחסים לספרים המתאימים לקבוצות גיל שונות, אבל תמיד אפשר יהיה למצוא יוצאים-מן-הכלל מעניינים, ראויים וחשובים, ובסופו של דבר אין סרגל אבסולוטי לקביעת גיל היעד של יצירה ספרותית.

המיון הכי מובהק, לכאורה, הוא זה שמופעל כרגע בשוק הספרים האמריקאי. שם נהוגות קטגוריות יחסית ברורות. Board books (ספרי לוח) הם ספרי קרטון לגיל הרך; Picture books (ספרים מאויירים, ספרי תמונות) הם ספרים לילדים קטנים, שמיועדים להקראה בקול; early readers הם ספרים לילדים בכיתות הנמוכות, מה שנקרא אצלנו "ראשית קריאה"; MG או Middle Grade הם ספרים שמתאימים לגילאי ביניים, בקירוב עד גיל 12; YA או Young Adult, "מבוגרים צעירים", ספרים שמתאימים לבני נוער בוגרים יותר עד בני 20+; והקטגוריה החדשה, NA או New Adult, ספרים לקוראים מעל גיל 18, שבד"כ עוסקים במערכות יחסים ויש בהם סצנות סקס.

כשבאים לבחון את החלוקות הללו, מתברר שההגדרות בכל זאת לא תמיד מובהקות. ברשימות המלצות של ספרי YA – כביכול ספרי נוער – יימצאו לא פעם ספרים שנכתבו למבוגרים מחד, או לילדים בכיתות נמוכות מאידך. לדוגמה, ברשימת 100 ספרי YA מומלצים באתר אמזון, נמצאים ספרים כגון "גאווה ודעה קדומה", "תפוז מכני", ו"אל תיגע בזמיר" אשר נכתבו ושווקו למבוגרים; ואילו ברשימה דומה של מגזין טיים כלולים ספרים כגון "חוות הקסמים", "קמט בזמן" ו"בית קטן בערבה", אשר מתאימים לקוראים מתחת לגיל 12. כמוכן, ישנם ספרים מאויירים – Picture Books – שמיועדים למבוגרים (כגון סדרת "גריפין וסבין" מאת ניק בנטוק), וכן ספרים לילדים צעירים שאינם מאוירים. ספציפית סביב הקטגוריה YA, קטגוריה חדשה יחסית, יש דיון מתמשך האם מדובר בהגדרה גילאית או בז'אנר.

זאת ועוד: מדובר בחלוקות שנהוגות בארצות הברית, אבל לא תמיד מתעתקות לחלוקות הנהוגות בארצות אחרות. כך לדוגמה, פיליפ ריב (שחיבר את "עוגות בחלל") מחה בשנה שעברה בבלוג שלו שהתווית MG אינה מובנת לקוראים באנגליה, מיותרת, ורומזת שמדובר בספרים שאיכותם בינונית. באנגליה עדיין נפוץ שספרי ילדים ונוער יהיו מקובצים יחד תחת התווית Children's Books. כך, לדוגמה, כשהסופרת פרנסס הרדינג זכתה לאחרונה בפרס קוסטה הבריטי לספר הטוב ביותר לשנת 2015, הוגדר ספרה "עץ השקרים" Children's book, ספר ילדים. מדובר, חד משמעית, בספר נוער, כלומר מתאים בערך מגיל 12 ומעלה -אבל באנגליה האבחנה הזאת לא בהכרח באה לידי ביטוי בטרמינולוגיה. (וזאת הזדמנות לציין שרכשתי את זכויות התרגום לספר, והוא צפוי לראות אור בהוצאת עוץ.)

גם בישראל, עד לאחרונה, לא היתה נהוגה הפרדה מובהקת בין ספרי ילדים לספרי נוער בחנויות ספרים; ועד עצם היום הזה, אין אבחנה כזאת ברשימות רבי-המכר בעיתונים. "איה פלוטו?" ו"משחקי הרעב" כביכול משתייכים לאותה קטגוריה, קטגוריית ספרי ילדים ונוער. מצד אחד ברור שיש הבדל בין ספרים שנמצאים בקצוות של הקטגוריה הזאת, ואף על פי כן לא ברור בדיוק איפה, באמצע, עובר הקו המפריד. בספטמבר 2015, כש"עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ" זכו בפרס גפן לספר הנוער המתורגם הטוב ביותר, הופתעתי לראות שעל תעודת הפרס כתוב באנגלית "Best YA book", שהרי אלו אינם ספרי YA. הנחתי שהמושג "ספר נוער" הוא קיצור של "ילדים ו/או נוער", ושהשימוש ב-YA הוא ניסיון מעט מבולבל ליישם את הטרמינולוגיה האמריקאית. כעת מתברר שבכל זאת כנראה כוונתם של קברניטי הפרס היתה לספרי נוער בלבד, ואם כן, הרי שיש עוד מועמדים השנה, וגם זוכי עבר, שזכאותם אמורה להיות מוטלת בספק.

ברור מדוע לא טוב לסמן ספרים שמתאימים רק לקוראים בוגרים, כמתאימים לקוראים צעירים מדי: אנחנו חוששים שקריאה בספר לא מתאים עלולה לפגוע בנפשם של הילדים, לגרום להם טראומות, או סתם לקלקל להם את ההנאה שבקריאה מוקדמת מדי של הספר הזה וספרים בכלל. האם אותו נזק עלול להיגרם מסימון ספרים שמתאימים לקוראים צעירים, כמתאימים לקוראים בוגרים יותר? לא בהכרח. לא יאהבו, לא ימשיכו לקרוא –  אבל לא בהכרח יינזקו מהקריאה. יש לזכור שספר יכול להתאים לטווח רחב של גילאים, ושיוך לקבוצת גיל אחת אינו בהכרח מחייב שהספר מתאים רק לקבוצת הגיל הזאת. כשאני אומרת שספר מתאים לילדים, לפעמים כוונתי היא שהספר מתאים גם לילדים, וכך במקרה של "עוגות בחלל".

בעיני, ממש לא נורא אם ספר ילדים זוכה בפרס שמיועד לספרי ילדים ונוער או אפילו מבוגרים. אני מאושרת שהספר "עץ השקרים" זכה בפרס קוסטה הכללי – וניצח בזאת ארבעה ספרי מבוגרים – כי אני רואה בכך התחלה של הכרה של המיינסטרים בכך שספר נוער יכול להיות ספר איכותי לכל דבר. השנה זכה בארצות הברית בפרס ניוברי היוקרתי, ספר ילדים מאויר (picture book) בשם Last Stop on Market Street. אף שבתקנון הפרס מצוין שזכאי כל ספר שמתאים לילדים עד וכולל גיל 14, נהוג היה כל השנים שהפרס יהיה מוענק לספר קריאה לילדים בגיל בית ספר – קטגוריות MG או YA – בעוד ספרים לילדים צעירים יותר זוכים בדרך כלל בפרס קלדקוט, ועל כן הזכייה היתה מפתיעה, ועוררה תגובות מעורבות. אך כפי שציינו אחדים, פרס קלדקוט הוא פרס שניתן לאיור, ולעתים ראוי גם לציין את הכתיבה המשובחת של ספר ילדים טוב; למטרת עידוד הכתיבה נועד פרס ניוברי.

שרה מקינטייר, שאיירה את "עוגות בחלל", העירה בעבר שהיא נשארת קירחת מכאן ומכאן: האיורים שהיא מאיירת לספריו של פיליפ ריב אינם זכאים לפרסים ספרותיים מחד, כי הפרסים הללו מיועדים רק לכתיבה; ומאידך גיסא הם אינם יכולים להתחרות באיורים של ספרים שהאיורים במרכזם, כי איוריה מעודנים ומינוריים יותר בשל מערכת הגומלין עם המלל המרובה. הספרים "עוגות בחלל", "אוליבר והאיים הנודדים" ו"כלבלבי הצפון הפראי" שיצרו ביחד פיליפ ריב ושרה מקינטייר, הם ילדים חורגים בכל קטגוריה שבה תנסו להכליל אותם. הם ארוכים מדי להיחשב picture books ואינם עשירים דיו ויזואלית כדי לזכות בפרסי איור, אבל עצם נוכחותם של האיורים פוגמת כביכול בלגיטימיות של הספרים כמוצר ספרותי.

ישבה ועדת פרס גפן, והתלבטה אם להקיא או לבלוע את הספר הזה, שלא ברור לה מה הוא. הם החליטו כפי שהחליטו, ודעתי בעניין ידועה. כעת אנסה להסביר מדוע החלטתם אכזבה אותי כל כך. והרי פרס גפן אינו פרס כספי, ואין לו כמעט השפעה על מכירות. אז למי בכלל אכפת אם ספר מסוים מועמד או לא? כמו כל פרס, הגפן יוצר מתחים ופילוג, כי ברגע שיש רק זוכה אחד, בהכרח יש מועמדים ראויים שנשארים מקופחים – אבל זה נכון לכל פרס. יש גם בעיות מובנות בשיטת פרס גפן, שהוא בסופו של דבר פרס פופולריות ולא בהכרח פרס איכות – ידוע. יחד עם זאת, בעיני לפחות, פרס גפן הוא לא דבר רע. תחום המד"ב והפנטזיה הוא תחום מודר שנדחק אל השוליים, והידיעה שיש קהילה, שיש מי שאכפת לו מספרי מד"ב ופנטזיה בישראל, ומי שמכיר בהשקעה האדירה שנדרשת מהוצאות ישראליות להוציא ספרים כאלה, היא מסוג החיזוקים שהופכים את העיסוק הזה ליותר מסתם שיגיון אישי. כשספרי עוץ זכו בספטמבר, להפתעתי, בפרס הגפן, הרגשתי כאילו זכיתי לחיבוק חם מהקהילה הזאת. וכעת אני מרגישה כאילו קברניטי אותה קהילה הודיעו שספרי ילדים פשוט לא חשובים להם. וזה כואב לי.

אני מוציאה לאור ספרי ילדים וספרי נוער, כי אני מאמינה שהקוראים הצעירים ראויים לספרים טובים, ושספרים לקוראים צעירים יכולים להיות מעולים. כשאני רואה ביקורת שכתוב בה מפורשות שספרים לקוראים צעירים הם נחותים מעצם כך שהם נועדו לקוראים צעירים, עולה בי זעם. "עוגות בחלל" הוא מעל הכל פשוט ספר טוב. ספר מדע בדיוני טוב. לא רק בגלל שהוא יצא בהוצאה שלי אני סבורה שהוא מועמד מצוין לגפן; אחרת הייתי פשוט מושכת בכתפיים ועוברת לנסות לשכנע אתכם להצביע עבור "יום סמק הגדול", שכן נכנס לרשימת המועמדים השנה, וראה אור אצלי בהוצאה, והוא סבבה של ספר שאני אוהבת וממליצה עליו מכל הלב. אבל מבחינתי, בין "עוגות לחלל" ל"יום סמק הגדול", "עוגות בחלל" הוא החדשני יותר והראוי יותר לפרס, בדיוק בגלל שהוא עושה דברים קצת לא שגרתיים בז'אנר, כגון שילוב איורים ופנייה לקוראים צעירים מאוד. אני לא יודעת אם פסילתו היא תוצאה של זלזול בילדים כקוראים, חוסר הבנה של מהי ספרות ילדים, או פשוט סוג של יומרנות אירונית במיוחד כשמדובר בפרס שמראש מוענק לז'אנר מודר. בעיני, ראוי לעשות חושבין ולנסות שוב להגדיר, למי ולמה בעצם מיועד פרס הגפן: את מי ואת מה הוא שואף לעודד, והאם בכך שהוא דוחה קטגורית את כל ספרי הילדים, אין פגיעה במטרותיו של הפרס.

רשימת המועמדים לפרס גפן לשנת 2015.

מדור לדור. התמונה זיכתה את הצלם רועי זינתי בפרס ראשון בתחרות הצילום של כנס אייקון 2015, בקטגוריה הכללית. אבא אבנר מקריא לבן תום את "עוגות בחלל".

לפני שבועות אחדים התכתבתי עם חברתי ג'יין, אספנית של כל מה שקשור לקוסם מארץ עוץ, שגרה בקנזס סיטי מיזורי. ג'יין עשתה סדר באוסף פריטי עוץ שלה, וגילתה שיש לה עודפים של גיליונות אחדים של רבעון המועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ עוץ. היא הציעה לי שתשלח לי אותם במתנה. הצעתי שבתמורה אשלח לה בובה בדמות מיכל ינאי בהצגה "הקוסם", והרעיון מצא חן בעיניה מאוד. סגרנו על החלפות. נתתי לה את כתובת המשרד שלי, כי סניף הדואר שליד ביתי הוא איום ונורא.

ג'יין שלחה לי את הגיליונות בדואר. בדיעבד מתברר שהיא עשתה כמה טעויות, שאילו היינו יבואנים ממולחים היינו יודעים להימנע מהן, אבל אויה, איננו כאלה:

1. היא לא כתבה את השם שלי על החבילה, אלא רק את שם העסק.
2. 2. היא ביטחה את החבילה לפי ערך של $180, אף שמדובר בסך הכל במגזינים ישנים.
3. 3. היא השקיעה $70 במשלוח, סכום מטורף, כשאפשר היה לשלוח בדרך היבשה בעלות נמוכה יותר.
4. 4. בהצהרת המכס, היא סימנה וי במשבצת "מסמכים" ולא סימנה וי במשבצת "מתנה".

אי לכך ובהתאם לזאת, החליטה מדינת ישראל שמדובר בייבוא טובין ושעליי לשלם עליו מכס. זאת היא יידעה אותי באמצעות מכתב שכותרתו "הודעה שנייה" (הודעה ראשונה, אם נשלחה, מעולם לא הגיעה אליי), ובו מסבירים לי שעליי להתייצב במכס עם מסמכי הייבוא על מנת לשחרר את החבילה, אחרת אחויב 9.80 ש"ח על כל יום אחסון מעבר ל-30 יום ממשלוח ההודעה הראשונה שמעולם לא הגיעה אלי.

התייצבתי במכס.

מראש הכנתי את עצמי ליום ארוך, הבאתי חומר קריאה, וגם בכל מקום שבו ראיתי מכונה שמחלקת מספרים לקחתי מספר, ליתר ביטחון. גם כשלא היה צריך.

תחילה נכנסתי לחדר המכס שבו ישבו בהמתנה לפני ארבעה אנשים. בחדר היו שלושה שולחנות של פקידים, אבל רק אחד מהם היה מאויש. ומיואש. הפקידה בשולחן המיואש התחילה להתלונן מרה באוזני פקידה נוספת שעמדה מאחוריה, שהיא לא יכולה לצאת לפיפי או ללכת לאכול כי היא עובדת פה לבד וגם חוץ מזה צועקים עליה שהיא עובדת פה לבד אפילו שזאת לא אשמתה בכלל ויש לה פיפי. להלן הפקידה הממורמרת. הפקידה שעמדה מאחוריה, להלן הפקידה המעט פחות ממורמרת, החליטה לעזור וביקשה מכל מי שעומד בתור שיראה את המסמכים שלו.

הראיתי לה את ההודעה השנייה וניסיתי להסביר שמדובר במתנה. בעיניה היה משמעותי שכתובה כתובת של עסק ואני אדם פרטי. אמרה לי שאני צריכה לגשת לשולה. מי זאת שולה? שולה יושבת בדואר, באשנב 30. ניגשתי לאשנב 30.

באשנב 30 לא היה איש, אז שאלתי את מי שעמדה באשנב 31 מי זאת שולה. אשנב 31 שאלה במה מדובר, הסברתי לה, והיא אמרה שאני צריכה קודם כל לגשת לאשנב 26, כדי שיבדקו מה יש בחבילה.

ניגשתי לאשנב 26 וחיכיתי בתור. הגשתי את ההודעה השנייה, והבחור באשנב 26 הורה לי להמתין כמה דקות עד שיביאו את החבילה ויבדקו את תכולתה. חיכיתי. בדקו. נתנו לי דף ובו פירוט התכולה, ואמרו לי לחזור למכס.

חזרתי למכס, והמתנתי בתור לפקידה הפחות ממורמרת. הפקידה הפחות ממורמרת התבוננה בפירוט התכולה, שהיה כתוב בו The Baum Bugle כפול 18, ושאלה אותי מה זה. אמרתי לה שמדובר בגיליונות ישנים של רבעון המועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ עוץ, שחברה שלחה לי במתנה. שאלה אותי אם זה ייבוא עסקי או ייבוא אישי. אמרתי לה שזאת מתנה. ביקשה לראות קבלה. אמרתי לה שזאת מתנה. ביקשה אם אני יכולה להפנות אותה לאתר מכירות באינטרנט שבו מוכרים את הדבר הזה. אמרתי לה שזאת מתנה. אמרה לי לפי טופס המכס זה עלה $180 דולר, תצטרכי לשלם מכס לפי הערך הזה פלוס ערך המשלוח. אמרתי לה, אבל זאת מתנה. אמרה לי, המחשב מגביל אותי, אני לא יכולה לחרוג מהנוהל, דברי עם דוד. מי זה דוד? סימנה בסנטר שלה לכיוון הכללי ואמרה, "חדר 6".

לחצתי על הזמזם כדי שיכניסו אותי לפרוזדור של חדר 6. לא היו מספרים על דלתות החדרים, אז שאלתי מי זה דוד. אמרו לי, הוא בדיוק יצא, שבי פה וחכי לו. ישבתי וחיכיתי. דוד חזר, והתחיל לדבר עם לקוחה שעמדה בתור לפני. בעודי ממתינה הגיע מישהו אחר, לא דוד, ושאל אותי למה אני מחכה לדוד. היה לו זקן והוא היה די מבודח. התחלתי לספר לו, אז הוא אמר שאני צריכה ללכת למכס. אמרתי לו שמהמכס שלחו אותו לדוד. הוא אמר, אה, אז את צריכה את שי. שאלתי מי זה שי? אמר אשנב 26. אמרתי שבאשנב 26 כבר הייתי, משם שלחו אותי למכס ששלחו אותי לדוד. אמר, אז יש לך מפרט? הראיתי לו את המפרט.

"אני יודע ש'באום' זה עץ," אמר לי הפקיד המבודח שאינו דוד, "אבל מה זה 'ביוגל'?" הסברתי לו שבאום זה שם המשפחה של הסופר שחיבר את "הקוסם מארץ עוץ", ו"ביוגל" זאת חצוצרה, ובחבילה יש גיליונות ישנים של רבעון המועדון הבינלאומי לחובבי הקוסם מארץ עוץ, ששלחו לי במתנה. הוא חשב שזה הדבר הכי מצחיק שהוא שמע. הוא רשם בפינה, שמדובר במתנה, ואמר בחיוך גדול, לכי תאספי את זה משי.

בדיעבד, העבודה שבשלב הזה פגשתי מישהו חייכן ומבודח נתנה לי כוח להמשיך. הייתי כבר די קרובה להתמוטטות עצבים בשלב שבו הוא הראה לי שזה בעצם מצחיק.

ניגשתי שוב לאשנב 26 וחיכיתי לשי, שכבר זיהה אותי. "אה, פאבלישינג," הוא אמר. "אני לא יכול לשחרר לך את החבילה, היא נשלחה לעסק, ואת אדם פרטי". אמרתי לו שאני יכולה להראות לו תעודת עוסק מורשה שמראה שהעסק הזה רשום על שמי. אמר לכי לג'ולי. שאלתי מי זאת ג'ולי? התברר שזאת זו שכבר הייתי אצלה, באשנב 31.

חזרתי אל ג'ולי באשנב 31. הראיתי לה, במסך של הטלפון שלי, את תעודת העוסק המורשה שלי. אמרה, "תשלחי את זה לשירן, שהיא תדפיס את זה". פשפשה במגירה ושלפה פתק שעליו כתובה כתובת הדואר האלקטרוני של שירן. הכתב לא היה הכי ברור, אבל ג'ולי בדקה מול שירן ושלחתי. עברו כמה דקות, ושירן עוד לא קיבלה את מה ששלחתי. אז ג'ולי הגדילה ראש, לקחה ממני את הטלפון, ניגשה למכונת צילום, וצילמה ממסך הטלפון שלי את תעודת העוסק המורשה שלי.

שאלתי אם כעת אני יכולה לגשת לאסוף את החבילה משי, והיא שאלה אותי איפה הרישומון. מה זה רישומון? את צריכה לגשת למכס לבקש את הרישומון. אמרתי לה, אבל כבר הייתי במכס, פעמיים, והראיתי לה את מה שהפקיד-המבודח-עם-הזקן-שאינו-דוד רשם לי בפינת הטופס. היא אמרה שזה בכלל לא נוגע אליה, היא לא מכס, אני צריכה לחזור למכס ולבקש רישומון. חזרתי למכס.

חיכיתי בתור פעם שלישית לפקידה-הפחות-ממורמרת. כשהגיע תורי אמרתי לה שאני צריכה רישומון, והיא סיננה בין שיניה למה הם שולחים אותי אליה לקבלת רישומון, הם הרי יכולים היו לעשות את זה, הם לא יודעים כמה היא עסוקה? היא שאלה אותי מה דוד אמר, והראיתי לה את מה שרשם בפינת הטופס הפקיד-המבודח-שאינו-דוד. לתומי חשבתי שבכך שהוא רושם שזאת מתנה הוא פוטר אותי מתשלום מכס, אבל הפקידה אמרה שבמכס אין מתנות. היא הסבירה לי שוב כיצד יחשבו את המכס.

ניצבתי כעת מול בחירה לא נעימה. האם לשלם את המכס, בגובה 185 ש"ח, או לסרב לקבל את המתנה, שתחזור לשולחת, אשר שילמה על המשלוח 70 דולר, ובכך להלבין את פניה. נשברתי והסכמתי לשלם את המס. אז הפקידה הפחות ממורמרת הנפיקה בשבילי רישומון ואמרה לי לחזור לג'ולי.

חזרתי לג'ולי עם הרישומון, מוכנה לשלם. אבל ג'ולי אמרה שאי אפשר בכרטיס אשראי, כרטיסי האשראי לא עובדים היום. הצעתי שאשלם בצ'ק וג'ולי אמרה שזה בסדר, אבל היא לא תוכל להנפיק לי קבלה, כי גם המחשב לא עובד. היא אמרה שתוכל לשלוח לי את הקבלה בדואר ביום אחר, או אם אני מעדיפה, אוכל לחזור ביום אחר אל המכס. בשלב זה כבר ביליתי שם יותר משעה, ולא רציתי לחזור ביום אחר. ביקשתי שלפחות תכתוב לי מכתב בכתב יד, כדי שיישאר לי משהו ביד. בעודנו משוחחות פתאום חזר המחשב לעבוד! ג'ולי קיבלה ממני את הצ'ק, הדפיסה לי את הקבלה, ושלחה אותי בחזרה לשי.

שי אמר, "אה שלום, פאבלישינג!" והביט בכל חפיסת הניירת, כולל ההודעה השנייה עם מה שכתב בפינה המבודח-שאינו-דוד, והמפרט שבו כתוב The Baum Bugle כפול 18, והקבלה שהנפיקה לי ג'ולי לפי הרישומון שהנפיקה הפקידה-הפחות-ממורמרת, והצילום ממסך הטלפון של תעודת העוסק המורשה שלי כי המייל לא הגיע לשירן, ובסופו של דבר שחרר בשבילי את החבילה.

הללויה.

זה לקח שעה ורבע ועלה לי 185 ש"ח, אבל סוף סוף הנה הם בידי: 18 גיליונות ישנים של רבעון המועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ עוץ, ששלחה לי במתנה החברה שלי ג'יין מקנזס סיטי מיזורי.

אתמול התפרסמה בYnet כתבה של יותם שווימר על ספרות YA. אני התראיינתי לכתבה, ויותם ברר מתוך מה ששלחתי לו את הציטוטים שהתאימו לו. אבל בעריכה נפלו דברים אחרים שרציתי לציין ולהבהיר.

המושג "YA" הוא בראש וראשונה מושג שיווקי, והוא מושג אמריקאי. הוא נכנס לשימוש נרחב לפני לא יותר מעשרים שנה. איני טוענת שלא נכתבה ספרות כזאת קודם לכן, אבל קודם לא קראו לה כך. המושג חדר מתחום השיווק בארצות הברית גם לארצות אחרות וגם לשימושים אחרים, ואימוץ לא עקבי של המושג הוליד בלבולים רבים. (אני מדגישה שהוא אמריקאי, כי באנגליה, לדוגמה, הוא עשה קצת בעיות.)

המובן הכי פשוט של המושג YA הוא המובן הגילי. YA, ראשי תיבות של Young Adult, "מבוגר(ים) צעיר(ים)". בעבר היו מתייחסים אל כל ספרי הילדים והנוער לסוגיהם השונים כ-Children's books, או Juvenile books. היה צורך במושג שיציין את ספרי הנוער הבוגרים כנפרדים מספרים לילדים צעירים יותר, ויישמע פחות מעליב מ-juvenile (ילדותי, במובן הרע).

כיום, בשוק הספרים האמריקאי, נהוגות חלוקות שונות של ספרי הילדים והנוער. בין המושגים הרווחים כיום:

Board books – ספרי קרטון. בישראל המקבילה היא ספרי פעוטות, ספרים לגיל הרך.

Picture books – ספרים עם תמונות. בישראל אנחנו קוראים להם, פשוט, ספרי ילדים. ספרים שמתאימים לילדי גן, פלוס מינוס.

Early readers – ספרי ראשית קריאה

Chapter books – ספרים המחולקים לפרקים, יכולה להיות חפיפה עם קטגוריות אחרות אבל בד"כ הכוונה לספרים פשוטים לילדים בגיל יסודי. בשנים האחרונות המושג הזה הולך ונבלע בתוך MG.

MG או Middle Grade, ספרים לכיתות הביניים

YA או Young Adult, ספרות ל"מבוגרים צעירים". יותם שווימר ציטט מתוך ויקיפדיה, שמדובר בספרים לגיל 12 עד 18. אפשר לדעתי בשקט להעלות את הטווח הזה בשנתיים.

NA או New Adult, ספרים ל"מבוגרים חדשים"; המאפיין העיקרי של הספרים הללו הוא שהדמויות הן בסביבות גיל 20 ומשהו ויש בהם סקס.

לכאורה אפשר לחשוב שמדובר בסולם גילי פשוט, אבל זה קצת יותר מסובך. board books ו-picture books הן הרי קטגוריות שמתייחסות לצורה של הספרים ולא לתוכן. אז נכון שכמעט כל ספרי הקרטון מיועדים לגיל הרך, ורוב רובם של הספרים לילדי הגן הם ספרים קצרים מאוירים. אבל הרי יש גם ספרים מאוירים למבוגרים (כגון סדרת "גריפין וסאבין" מאת ניק בנטוק), וגם ספרים לילדי גן שאינם מאוירים (מהדורות מוקדמות של סיפורי רודיארד קיפלינג, לדוגמה).

גם התווית Young Adult היא תווית שמיושמת בשתי דרכים שונות: מצד אחד זאת התייחסות לגיל הקוראים, ומצד שני התייחסות לתוכן הספרים. מן הסתם יש קשר הדוק בין השניים, אבל לא חפיפה מלאה. כשאני מתייחסת אל YA בתור סוגה, אני מוצאת שיש לספרים מאפיינים שאפשר לזהות ולתאר:

• גיבורה או גיבור צעירים, לרוב בגיל העשרה
• הספר או הסדרה מתארים תהליך התבגרות של הגיבורה או הגיבור
• ההתמודדות של הגיבורה ותהליך התבגרותה מתרחשים לרוב על כמה צירים בו זמנית: ציר המשפחה, ציר החברה והציר הרומנטי. זה נכון בין אם מדובר בסיפור ריאליסטי ובין אם מדובר בפנטסיה או מד"ב.
• בציר המשפחה, מדובר בתהליך של התפכחות. הגיבורה לומדת להכיר את הפגמים והפגיעוּת של הוריה. לפעמים יהיה משבר אבל לרוב יסתיים הסיפור במחילה וקבלה של ההורים על פגמיהם.
• הציר הרומנטי, כשהוא קיים, יהיה בדרך כלל משני לציר החברה ומקומה של הגיבורה בחברה. ייתכנו נשיקות אבל לרוב לא יהיה מגע מיני של ממש בספר, ובכל מקרה לא יהיו סצנות סקס מפורשות (זה מה שמבחין בין YA לז'אנר החדש NA).  גם אם מגיעים הגיבורים לנישואין והקמת משפחה, לרוב זה רק יצוין בסוף הספר כהתפתחות שחותמת את הסיפור.
• ההתמודדות המשמעותית בספר היא של הגיבורה למול ציפיות החברה. שאיפתה של הגיבורה היא למצוא את מקומה בחברה. לעתים לצורך כך יהיה עליה להתפכח, לשבור את הפרדיגמה החברתית שבה גדלה ולחשל לעצמה מעין חברה חדשה.

במובן זה, ספרות ה-YA קשורה ישירות לסוגה המכונה בילדונגסרומן, רומן חניכה. על כן לא פעם נמצא ברשימות המלצות של ספרי YA גם רומנים שנכתבו למבוגרים אבל תואמים לתבנית: "ג'יין אייר" או "אילן גדל בברוקלין", לדוגמה. רומנים ריאליסטיים קצרי יריעה שעוסקים בהתפכחות של דמות צעירה אף הם מוצאים את דרכם לרשימות ההמלצות הללו: "אל תיגע בזמיר" ו"התפסן בשדה השיפון", לדוגמה. ובנוסף, גם ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בכיכוב דמויות צעירות או במבנה של רומן חניכה מומלצים לא פעם לקוראים צעירים: לדוגמה "המשחק של אנדר" ו"שבט דוב המערות".

אבל לא כל ספר שנכתב לנוער מתאים לתבנית המתוארת לעיל באותה מידה. אגדות ומשלים, ספרי מסעות והרפתקאות, אפשר שיהיה בהם קו של התפכחות והתבגרות, אבל זה לא תמיד העיקר. אם מתייחסים להתבגרות והתפכחות כמטפורה, אפשר למתוח את הז'אנר כך שיכלול כמעט כל ספר. מאידך, היו לי שיחות עם ספרניות (אמריקאיות) שהתעקשו ש-YA הם רק ספרים ריאליסטיים עכשוויים, ספרי בעיה כגון "אשמת הכוכבים" או "בחינת בגרות". במילים אחרות שום מטפורה: הן מוכנות לקבל רק התבגרות של בני נוער "אמיתיים" הלכה למעשה. אני חיה בשלום עם מתיחת ההגדרה לכיוון המטפורה עד גבול מסוים, אבל כשאני שומעת שמצמידים את התווית YA לספר כגון "גבעת ווטרשיפ" או "שר הטבעות", נו, זאת טיפונת הגזמה. לא כל ספר שמיועד לנוער, ובטח שלא כל ספר שנקרא על ידי נוער, הוא YA.

הכי אני לא אוהבת כשאני מגלה שהמושג YA פשוט החליף את המושג Children's Literature, ופתאום הוא מיושם לגבי כל מיני ספרים לקוראים צעירים יותר: "בית קטן בערבה", "חוות הקסמים", "בילבי", "הקוסם מארץ עוץ"… אני נשבעת שפעם ראיתי ברשימת המלצות של YA גם את הספר "ארץ יצורי הפרא"! אני מצטערת מאוד, אבל אלה הם לא ספרי YA; YA הוא לא מושג חופף "לנוער" ובטח שלא ל"ילדים ונוער". אם מתייחסים לגיל הקוראים, YA הם ספרים לנוער בוגר; אם מתייחסים לסוגה, ספרים שגיבוריהם הם ילדים לפני התבגרות מינית לא מתאימים לסוגה.

כמו שאמרו העורכות השונות שהתראיינו בכתבה של יותם שווימר, מדפי הספרים בישראל מוצפים ספרי נוער מתורגמים מאנגלית, ורבים מהם הם בהחלט YA. "משחקי הרעב", "מפוצלת", "אשמת הכוכבים", במידה מסוימת הספרים המאוחרים יותר של ריק ריירדן ("פרסי ג'קסון" פחות, "גיבורי האולימפוס" יותר), במידה מסוימת הספרים האחרונים בסדרת "הארי פוטר" (אבל לא הראשונים), הספרים הראשונים בסדרת "דמדומים" (אבל פחות האחרונים) הם ספרי YA. אבל כשאני קוראת בתגובות לכתבה שאנשים ממליצים על "השביעיה הסודית" ו"הנסיך הקטן", או להבדיל "משחקי הכס" ו"סנדמן" – אלה לא YA.

בשורה התחתונה: אם אתם הורים לילדים שמחפשים ספר מתאים לילדים שלכם, אל תתנו אמון בתווית YA, היא לא תגיד לכם הרבה. אם אתם בעצמכם בני נוער, עזבו אתכם מתוויות. חפשו את הספרים שאתם אוהבים בכל המדפים, גם בקומיקס, גם במד"ב, גם במבוגרים, גם בשירה. ושיהיה בכבוד שלכם להציץ גם במדפי הילדים, כי יש שם פה ושם אוצרות שמתאימים לכל גיל.

נתחיל בקריאה לפעולה: אני עורכת כעת מימון המון לספר "אוליבר והאיים הנודדים". זה ספר מקסים, מהיוצרים של "עוגות בחלל" המקסים אף הוא. אם יש לכם ילדים בגילאים 6-12, אם אתם אוהבים ספרות ילדים ו/או איור ועיצוב לילדים, עשו לעצמכם טובה והיכנסו להתרשם מהספר ומשלל התשורות השוות. זה הקישור לפרוייקט, שיש בו גם סרטון ובו אני מספרת על הספר:

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18802

סיכות קופי ים לפי הספר, יכולות להיות שלכם!

ועכשיו, מחשבות. יש שיגידו שאני יורה לעצמי ברגל בכך שאני חושפת פה הכל, אבל אני דווקא מאמינה שאנשים שקוראים בבלוג שלי מתעניינים באחורי הקלעים, בתהליכים ובלבטים, לא פחות ממני.

זאת כבר פעם שנייה שאני עורכת מימון המון לספר בהוצאה. הפעם הראשונה היתה בדיוק לפני שנה, עם הספר "עוגות בחלל". אז ידעתי פחות למה לצפות, והייתי כל הזמן מופתעת לטובה. תוך 9 ימים הגענו למימון של 100%, ונותרו עוד שלושה שבועות שבהם כל הזמן התאמצתי להמציא דרכים לשפר, לשכלל, לפתות, ולשמור על עניין התומכים.

כשעמדתי להתחיל, התייעצתי מראש עם דידי חנוך, שסיפר לי כל מיני דברים מעניינים על מימון המון, ולמעשה על תבניות של התנהגות סביב למימוני המון. הוא המליץ לי, לדוגמה, לא לבקש סכום גבוה מדי, וסיפר על מקרה מהעולם האמתי בו מימון המון נכשל בסיבוב הראשון, כביכול כי הסכום שביקשו היה גבוה מדי, אבל כשהעלו אותו שוב עם סכום הרבה יותר קטן, זכו להצלחה מסחררת ובסופו של דבר קיבלו סכום גבוה פי כמה מהסכום הכביכול גבוה מדי שביקשו בסיבוב הראשון. או במילים אחרות: זה לא שאי אפשר להשיג הרבה כסף במימון המון, אלא שצריך לדעת איך לבקש, איך לפנות לתומכים.

האנשים שעוברים בהדסטארט, הפלטפורמה שבה השתמשתי בשני מימוני ההמון שערכתי, מודעים היטב לצורך לפנות לתומכים פוטנציאליים בדיוק בגישה הנכונה, ולפני שהם מאשרים פרוייקט לאתר הם מעניקים להוגי הפרוייקטים שלל עצות, הן כלליות והן ספציפיות. הם מזהירים, לדוגמה, מפני ניסוחים שנשמעים נואשים מדי, מתחננים מדי ומסכנים מדי. ומצד שני, מזכירים שלא צריך להתנסח בצורה שגורמת לתומכים פוטנציאליים לחשוב שבעצם לא צריך אותם, שהם סתם לקוחות ולא תומכים. צריך איכשהו למצוא את האיזון בין הבהרה שהתמיכה נחוצה באמת, לסתם פשיטת יד. המצג הפרדוקסלי שלוי אשכול ז"ל, אשר היה מגייס כספים עבור ישראל בפזורות, כינה אותו "שמשון הנבעך": חזק חזק, אבל צריך עזרה. (ובכל פעם שאני מקלידה את המילה "עזרה" אני כבר צופה את התגובות של אנשי הדסטארט היקרים: "לא עזרה! את לא מסכנה. תמיכה!")

האיור שהכינה שרה מקינטייר במיוחד בשביל המימון המון – קופי הים בארץ עוץ

עוד דבר שסיפר לי דידי חנוך כדי להכין אותי לתהליך הזה, הוא שקצב התמיכה במימוני המון אף פעם אינו רציף. הגרף הטיפוסי נראה כמו פעמון הפוך: תמיכה חזקה בימים הראשונים ובימים האחרונים, אבל שקיעה באמצע. זה משהו שכדאי לדעת ולהתכונן אליו פסיכולוגית, כי אחרת אפשר ממש לאבד תקווה. כי אחד המאפיינים של מימוני המון הוא שמדובר ברכבת הרים פסיכולוגית. קודם כל, חולים במחלט רפרשיטיס: טוענים שוב ושוב את עמוד הפרוייקט כדי לראות אם מישהו חדש תמך. אני ממש נאבקת בעצמי לא להפוך את זה לאובססיה. בימים חזקים, שבהם כל כמה דקות נכנסת תמיכה חדשה – מהלכת על עננים, מתכננת תוכניות, העולם יפה ומחייך. בימים של האמצע, כשנדמה שהכל נתקע או נעצר, זה דיכאון המחץ. איפה טעיתי? אני כישלון. אף אחד לא אוהב אותי. המעקב אחרי התקדמות המימון מעצים את כל הרגשות מסביב, וגם הידיעה הרציונלית שמדובר בהתנהלות טבעית לחלוטין, לא מרגיעה את הנוירוזות הרבות שצצות להן.

איך אנסח את זה? אני נכנסת לסרטים. איך אקדם עכשיו את הפרוייקט? האם הפצתי אותו במדיה החברתית כבר יותר מדי, או פחות מדי? האם קבעתי יעד גבוה מדי? האם התשורות יקרות מדי? האם התנסחתי בצורה מרתיעה? בא לי לעלות לטוויטר ולבכות לכולם כמה אני אומללה, אבל רגע לפני שאני לוחצת "פרסם" אני יודעת שזאת טעות איומה, שתשיג בדיוק את המטרה ההפוכה. אסור להיות אומללה. זה פרוייקט טוב, עם תשורות מעולות, הוא מתקדם בקצב סביר ותפסיקי להיות כזאת בכיינית. אבל כבר 24 שעות וזה עלה רק ב-150 ש"ח! אני באמת אומללה! אוף. כמו שאמרתי, סרטים.

השאלה איך להניע תומכים ו/או קונים באינטרנט היא שאלה שמעסיקה אותי כל השנה, לא רק בתקופה של מימון המון. ולמדתי דברים מרתקים על פסיכולוגיה אנושית, מהסוג שמצדיקים פרק באחד מספריו של דן אריאלי (כגון "לא רציונלי ולא במקרה". אני תרגמתי!) לדוגמה, בעיית הזמינות הבלתי נסבלת של הרשת: בשביל הקונים יתרון, בשביל המוכרים – לא תמיד. למדתי את זה בשבוע הספר לפני שנתיים, כאשר הודעתי בכל ערוצי המדיה החברתית שאני מורידה את מחירי הספרים באתר לתקופת שבוע הספר. ההשפעה על הקניות היתה אפסית. אבל כעבור שבועיים, כשהודעתי שאני עומדת בקרוב להעלות שוב את המחירים, הייתה עליה חדה ומיידית במכירות. ומזה הסקתי, שלא די שהמוצר יהיה אטרקטיבי, ושהמחיר יהיה אטרקטיבי: הקונים צריכים עוד דחיפה קטנה, כגון התפישה הפסיכולוגית כאילו יש חלון הזדמנויות שעומד להיסגר ומוכרחים לנצל אותו עכשיו. זאת היתה תובנה מאוד חשובה, שאני חוזרת אליה שוב ושוב, אף על פי שלא תמיד ברור לי איך לנצל אותה באופן המיטבי.

אפשר לכתוב עוד המון על מימוני המון, ספרים שלמים. ואני בטוחה שיהיו לכם גם הערות והארות וגם שאלות להעלות בתגובות. אז בואו נהפוך את זה לשיחה.

אבל רגע לפני שאני חותמת – חוזרת לפרסומת העצמית. "אוליבר והאיים הנודדים" הוא סוכריה של ספר. התשורות במימון המון ממש שוות, ולגבי חלקן זה עכשיו או לעולם לא. יש לי גם רעיונות נפלאים לתשורות המשך, ומתסכל אותי שאנחנו עוד לא מספיק קרובים ל-100% בשביל לפרסם אותן. אתם, קוראי הבלוג, כבר מכירים אותי ויודעים שאני לא ממליצה סתם, וגם כשאני מפרסמת את עצמי, אני עושה זאת בלי ציניות. זה פשוט פרוייקט ממש ממש שווה וכדאי לכם לתמוך בו, לא רק בשביל להרגיע את הנוירוזות שלי, אלא כי אתם תיהנו מאוד מהתוצאות. מבטיחה.

לתמיכה במימון המון של "אוליבר והאיים הנודדים":

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18802

נכון לכתיבת הפוסט הזה, נותרו כ-24 שעות לתמיכה בפרויקט מימון ההמון של הוצאת עוץ לספר "אוליבר והאיים הנודדים":

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18802

אם עוד לא תמכתם, ואתם קוראים של הבלוג הזה, בחיי שכדאי לכם כי סביר להניח שתיהנו.

אחת התשורות שהצעתי לתומכים היתה "בלוג כבקשתכם": הזמנתי את התומכים להטיל עלי נושא לכתיבה, והבטחתי שאקח על עצמי להרחיב את הנושא ולהפוך אותו לפוסט. (דוגמה לפוסט מוזמן כזה: דרקונים וספרים. אם תפעלו מהר, נותרו עדיין שני פוסטים שאפשר להזמין ממני). לא ציפיתי שתומך שבחר בתשורה יכתוב לי פוסט שלם מן המוכן, וזאת לא בדיוק היתה הכוונה שלי: התכוונתי שאני אחקור או אכתוב לפי הזמנה, ולא רק אתן במה למשהו שמישהו אחר כתב. אבל הפוסט שדותן פורת כתב קשור קשר הדוק לתכני הבלוג הזה, והוא ריגש אותי. לא כל יום אני זוכה לקבל כזה תיאור מצד קורא, שלא סתם מחמיא על ספר שאהב, אלא מספק לי תמונה משלימה של העשייה המו"לית שלי, אותה אני רואה מבפנים, והוא מבחוץ.

זה עתה כתבתי ומחקתי שתי פסקאות. נראה לי שהמילים של דותן יכולות לעמוד בזכות עצמן. יש לי תגובות שונות לדברים שדותן כתב, ספציפית לגבי חוק הספרים (אני לא לחלוטין מסכימה איתו ולא לחלוטין לא) אבל אשמור אותן למועד מאוחר יותר. ניתן לדותן את הבמה.

את הפוסט הזה רכשתי במסגרת קמפיין הדסטארט למימון הספר "אוליבר והאיים הנודדים".

רכשתי אותו כי היה לי חשוב להגיד משהו, בתקווה שמישהו ישמע את הבן אדם הקטן שקונה את הספרים. אין לי שום קשר או היכרות עם גילי או הוצאת הספרים שלה מעבר לזה שאני אוהב את כל הספרים שהם מוציאים וקונה אותם.

כשהייתי ילד, תוכנית הטלוויזיה שאהבתי יותר מכל היתה "הקוסם מארץ עוץ". אני זוכר שגררתי את אמא שלי לחנויות במרכז הארץ לחפש את הספר "הקוסם מארץ עוץ" בפעם הראשונה ששודרה סדרת הטלוויזיה. (גרתי בקרית שמונה ושם לא מצאתי, אז נסענו במיוחד.)

אני זוכר שכילד, סיפרתי בגאווה לכל מי שרק רצה לשמוע על מה שעתיד לקרות בפרקי סדרת הטלוויזיה עוד לפני השידור, כי קראתי את הספר בשקיקה שוב ושוב ושוב (בתרגום של אוריאל אופק).

והנה הגיע הפרק האחרון, דורותי חזרה הביתה, והייתי כל כך עצוב שהסדרה נגמרה… ובסוף הפרק פתאום הופיעה שקופית. אני לא זוכר את הנוסח המדויק שלה אבל בקצרה המסר היה שהסדרה לא הסתיימה ובשבוע הבא ישודר פרק חדש.

אצתי רצתי לספרייה העירונית, שבינתיים (כנראה בגלל הפופולריות של הסדרה) הביאה כמה עותקים של הספר המקורי, וחיפשתי בין המדפים את ספר ההמשך. ולא היה.

אני זוכר שניגשתי לספרנית ושאלתי אותה, "איך קוראים לספר ההמשך?"

"ספר ההמשך?" היא הביטה בי במבט מופתע. "אין דבר כזה." 

"לא יכול להיות, הסדרה ממשיכה. תבדקי, אולי טעית?"

היא פשפשה ופשפשה בין הכרטיסיות והדפים בחדר האחורי, ואז חזרה ואמרה בקול נחרץ, "ילד, אין ספר המשך. יש רק ספר אחד וזהו זה. אם הטלוויזיה משדרת יותר ממה שכתוב בספר – הם המציאו את זה!"

וככה מצאתי את עצמי מחכה בכל שבוע להמשך סדרת הטלוויזיה, מופתע מהיצירתיות של כותבי הפרקים, שנראתה לי מדהימה .

חלפו להם כמה שנים, המחשבים קיבלו אינטרנט מאוד ראשוני, וככה גיליתי בתיכון שהספרנית הטעתה אותי כל השנים. לא רק שיש ספר המשך, יש 14 ספרים בסדרה!

אבל… לא מצאתי אותם בעברית. כילד צעיר, שהחשיפה שלו לאנגלית לא הייתה גדולה במיוחד, ובטח שלא הייתה לו היכולת למצוא מקור לרכוש ספרים כאלה באנגלית באזור המגורים, חיכיתי להזדמנות הראשונה שתהיה לי לקנות את הספרים באנגלית.

וככה מצאתי את עצמי כשאמזון היה בחיתוליו רוכש את שלושת הספרים הראשונים בסדרת עוץ.

אני זוכר את עצמי נאבק באנגלית כדי להבין מה כתוב שם, ומופתע לגלות שזה ממש לא אחד לאחד כמו בסדרת הטלוויזיה.

מאז ועד היום אני קורא כותב ומדבר אנגלית ברמת שפת אם. אבל לא יצא לי לקרוא את שאר ספרי הסדרה למרות שתמיד רציתי.

יום אחד בשעת לילה מאוחרת שמעתי את גילי בר-הלל מתראיינת ברדיו ומספרת שהיא בחרה לפתוח הוצאה עצמאית שתיקרא עוץ. את התכנית שמעתי רק לקראת הסוף, אז היה נדמה לי שהמראיין הוא נתן דטנר אבל התברר שזה היה קובי מידן. (התוכנית היתה "אנשים בלילה" בגל"צ, קישור להאזנה.) 

שם ההוצאה סיקרן אותי ומצאתי את עצמי מגיע הביתה, מחנה את האוטו ונשאר בו כדי להאזין לתוכנית במקום להיכנס הביתה.

ומה שקיוויתי לשמוע – התגשם. היא אמרה שהיא מתכננת לתרגם לעברית את ספרי הסדרה הקוסם מארץ עוץ. רצתי לאתר האינטרנט שלה, עשיתי את ההזמנה הראשונה ומאז ועד היום כל דבר שההוצאה הזאת מוציאה אני קונה, לא רק בגלל שהבחירות הספרותיות שלהם מעולות בעיניי אלא בעיקר כי אני רוצה לתמוך בהוצאה הקטנה הזו שמגשימה לי חלום ילדות.

בימים אלה שמעתי שמתכוונים לבטל את חוק הספרים.

אני לא נהנה להוציא הון עתק על ספרים. אני לא בן אדם עשיר, ואני רוכש פחות ספרים ממה שרכשתי כשהיו מבצעי ארבע במאה בחנויות. אבל גיליתי שמאז שיש את החוק הזה אני קונה רק ספרים שאני באמת רוצה לקרוא.

הבנתי עם השנים, שבכל פעם שהייתי קונה ארבע במאה, הייתי קורא ספר אחד או שניים שממש רציתי, והשאר היו מעלים אבק או בסופו של דבר מתגלגלים לחברים או למשפחה.

החוק הזה הוא שהביא לפריחה לדעתי של הוצאות קטנות כמו הוצאת הספרים של גילי. הזכות למכור ספר במחיר שמפרנס בכבוד את מי שטרח עליו, הוא זה שגרם לחלום ילדות ישן שלי להתגשם.

החשש הכי גדול שלי, שאם החוק הזה יבוטל, אנשים לא יסכימו לקנות יותר ספרים טובים כי הם לא יתומחרו במחירי רצפה של 25 ש"ח לספר.

מגיע לילדים בישראל, וגם למבוגרים, שיהיו להם ספרים איכותיים. שאנשים יטרחו לתרגם ספרי מופת ויקפידו על כל אות שהם כותבים ולא ינסו לתרגם או לכתוב כמה שיותר כדי להשתכר.

מה שחשוב בעיניי בספרות זו לא הכמות אלא האיכות.

עשרות שנים אף הוצאה בישראל לא מצאה לנכון לתרגם סדרת ספרים כל כך מדהימה. אם החוק הזה לא היה, אני בספק גדול אם הדבר הזה היה קיים היום.

לדעתי, מה שגרם לזה לקרות זה שמתרגמים יכולים לתרגם ספרים שהם מאמינים בהם ולא להיות עושי דבר של הוצאות ספרים ענקיות שמחליטות מה לתרגם או להוציא על בסיס מה ימכור יותר.

אני מאמין שבסופו של דבר מה שאתה קורא זה מה שמעצב אותך כילד וכאדם מבוגר.

אני אמשיך לקנות את הספרים של ההוצאה הזאת, ואעשה כל מה שבכוחי הדל כדי לעזור לה להמשיך להיות כאן. כי אני באמת מאמין בחשיבות של לתת לסופרים למתרגמים ולהוצאות קטנות להתקיים בכבוד. לא בשבילם, אלא בשבילי. בשבילנו.

את הזכות לכתוב את הפוסט הזה קניתי בהדסטארט כאמור. כי היה לי חשוב לשתף את האדם הקטן שרק רוצה לקרוא ספר טוב כמוני במה שאני מרגיש כקורא.

תודה על הזמן שהקדשתם לקרוא את זה.

דותן פורת

הטרנד של הקיץ עדיין לא הגיע לישראל. אם תיכנסו מישראל לחנות האפליקציות באנדרויד או באייפון שלכם, לא תוכלו להוריד את האפליקציה שמשגעת את ארצות הברית, אוסטרליה וניו זילנד. ויחד עם זאת, אני מוכנה להתערב שבקרוב אתם תשמעו על האפליקציה הזאת כל כך הרבה, שהיא תצא לכם מכל החורים. זה יותר גדול מקנדי קראש, יותר גדול מאנגרי בירדז. זה פוקימון גו.

האפליקציה שוחררה בסך הכל ב-7 ביולי, לפני שלושה ימים, וכבר היא עושה כותרות. כשאני מספרת לאנשים על האפליקציה, אני רואה את העיניים נדלקות בהתעניינות מיידית. משהו גאוני בפשטותו נעשה במשחק הזה: אבל לא כל ההשלכות חיוביות, ועוד לא כולן ברורות.

מדובר במשחק חינם לטלפון, שמבוסס על דמויות הפוקימון הידועות מסדרת הטלוויזיה. מי שמשחק במשחק מוזמן, כמו גיבורי הסדרה, לאסוף ולגדל פוקימונים, ולהפגיש אותם בטורנירים. הטוויסט הוא שעל מנת לאסוף פוקימונים, צריך לטייל בעולם האמיתי. האפילקציה מלבישה את המשחק על הסביבה הקיימת: היא מציגה מפה של הסביבה ומראה היכן ישנן נקודות איסוף אפשריות, ואת דמויות האנימציה אפשר לראות דרך מצלמת הטלפון, מולבשות על העולם האמיתי. אם הבנתי נכון (וכל זה מתוך קריאה לא מעמיקה במיוחד, במשחק עצמו עוד לא התנסיתי), מדי פעם גם קופצות התראות על "חדרי כושר" ("ג'ים") פתוחים בסביבה, שבהם אפשר מן הסתם לאמן ולפתח את הפוקימונים שנאספו. מפת המשחק אמורה להוביל לנקודת מפגש כלשהי בעולם האמיתי.

שחקנים שכבר זכו להוריד את המשחק, מעידים שבזכותו הם יוצאים מהבית ומטיילים הרבה יותר מבעבר. לדוגמה, הצייצן @TylerSederwall כתב, "ביומיים האחרים למדתי יותר על העיר שלי מאשר בעשר השנים הקודמות ביחד"; וחשבון הטוויטר @yoteens קבע, "פוקימון גו תרם יותר למאבק נגד השמנה של ילדים ב-24 שעות מכל מאמציה של מישל אובמה לאורך 8 שנים". במדינת וייומינג, נערה בת 19 שטיילה ליד נהר בשכונה בחיפוש אחר תחנת פוקימונים, גילתה במקרה גופת אדם שטבע.

אתרים שונים כבר פרסמו אייטמים על תרומת המשחק לבריאות הנפש של השחקנים, עם קישורים לעדויות של אנשים הסובלים מדיכאון אשר רק בזכות המשחק התחילו לצאת מהבית לכמה שעות ביום. בד בבד כבר ישנן אנקדוטות על תאונות שונות של שחקני פוקימון גו, בין אם היו שקועים במשחק בזמן נהיגה, ובין אם שיחקו ביתר התלהבות ולא נזהרו.

ישנן גם אנקדוטות חביבות על מפגשים חברתיים שהתאפשרו בזכות משחק משותף בפוקימון גו: שכנים ששוחחו זה עם זה לראשונה, ועוד. קרה שהמפגשים יוצאו משליטה: יותר מ-5000 איש נענו להזמנה בפייסבוק להצטרף לטיול איסוף פוקימונים במפרץ סידני, ולפי הערכות בסופו של דבר הגיעו למפגש רבבות. על רקע המתיחות הגזעית בארה"ב בשבוע האחרון, יש אפילו מי שהזהיר שהמשחק פוקימון גו מסכן חיים של גברים שחורים, שעלולים להיראות חשודים כשהם משוטטים בשכונות העיר ללא מטרה נראית לעין, בעודם מחפשים אחר פוקימונים.

אחד הסיפורים המעניינים שעדיין מתבשל הוא סוגיית פרטיות סביב המשחק. אדם בשם בן שרידן (@boonerang בטוויטר), מספר שביתו (מבנה ששימש בעבר כנסייה) הפך מוקד עליה לרגל לעשרות זרים מאז סומן באפליקציית המשחק כמיקום של ג'ים לפוקימונים. מצד אחד הוא משועשע, מצד שני זה מתחיל להיות מטרד רציני. למי מתלוננים? איך אפשר להבטיח שבית פרטי לא יסומן כך? האם מיקום פוקימונים ליד ביתו משפיע על ערך הנדל"ן? שאלות אלה ועוד העלה שרידן בחשבון הטוויטר שלו בהמון הומור וסבלנות, אבל אני יכולה לראות איך מהר מאוד זה יפסיק להיות מצחיק.

מתי אפשר יהיה להוריד את המשחק בארץ? נכון לעכשיו, הפצת המשחק בעולם מתעכבת בשל הפופולריות הבלתי צפויה שלו. גם במקומות שבהם כבר שוחרר, הפופולריות המטורפת יוצרת עומס על שרתים והפרעות לרצף המשחק. חיפוש קל בגוגל יניב כל מיני טריקים שאפשר לעשות כדי לעקוף את מגבלות הטריטוריה ולהוריד את המשחק. אבל האם אתם באמת רוצים לעשות את זה?

רבים מן הסתם יעדיפו לשמור נפשם ולהתרחק כליל. אני חוזה שזה עלול להיות קרב אבוד. קיץ 2016, אני מנחשת, יהיה הקיץ של פוקימון גו.

אני נמצאת ביומיים האחרונים בסוג של בליץ מצד מגוון אמצעי תקשורת שרוצים לסקר את השקת הספר באנגלית, ופונים אלי כנציגת הארי פוטר בארץ הקודש. אני נאלצת להזכיר, שוב ושוב, שלא היתה לי גישה מוקדמת לספר, ואני לא יכולה לגלות עליו דבר שעוד לא התרפסם בתקשורת הרחבה. גם תחת עינויים קשים.

בשבוע האחרון התפרסמו בעיתונות באנגליה ביקורות על ההצגה שפתיחתה הפורמלית תהיה מחרתיים, עד עכשיו היו הרצות קדם לקהל מיוחס בלבד. (אני לא מיוחסת.) הביקורות כולן ניסו לרקד סביב מתן חוות דעת על ההצגה מבלי לחשוף שום דבר ממה שקורה בה. משימה קצת בלתי אפשרית. רוב הביקורות היו נלהבות מאוד, ותיארו את מה שקורה על הבמה כסוג של קסם תאטרוני. גם הביקורות הפחות נלהבות לא ירתיעו את חובבי הארי פוטר, שכן הן בעיקר הלינו על כך שההצגה, בת החמש שעות, ארוכה מדי (ארוכה מדי! אין דבר כזה!) ושכדי לעקוב ולהעריך אותה באמת דרוש ידע מוקדם על הספרים (פחחח, הצחקתם אותנו, בארוווור).

אני לא יודעת שום דבר על אירועי השקה לספר בארץ, שמעתי בעקיפין שכנראה סטימצקי מתכוונים להשאיר את סניף דיזינגוף סנטר פתוח בלילה כדי למכור את הספר. נכון לרגע זה אני לא הוזמנתי ולא מעורבת בשום אירוע השקה, אם יש כאלה.

אף על פי שאני סופר גאה וסופר אוהבת את התפקיד שלי בהבאת ספרי הארי פוטר לקהל הקוראים העברי, אלה לא הספרים שלי. אני לא צד בתכנון, לא מקבלת עדכונים, לא משפיעה; לא על מה שקורה בספרים עצמם ולא על איך שמחליטים לשווק ולהפיץ אותם בארץ ובעולם. החלק שלי הוא בתרגום הספרים לעברית בלבד, ולגבי הספר החדש, התהליך הזה עדיין לא התחיל. יתחיל, יש להניח, בשבוע הבא. ואז ארצה להשקיע את הזמן והמרץ שלי בתרגום עצמו!

הדבר היחידי שאני יודעת לספר, שאולי עוד לא נכתב באף עיתון, הוא שקיבלנו פנייה מסוכניה של רולינג, עם בקשה שנקבע לספר שם שאינו חושף אם המילה child מתייחסת לבן או לבת. בעברית לא ברור איך מצייתים להנחייה כזאת: זה או ילד או ילדה, אין מילה ניטרלית מגדרית.

מעבר לזה, לא התחדש כמעט כלום מאז כתבתי על הספר בחודש פברואר, רק הזמן קרב ובא.

אז רק אחזור בקצרה על דברים שכבר כתבתי: חבל לי שכל כך הרבה אנשים, גם עיתון ראשי, משתמשים במילה "תסריט" כשמדובר במחזה. אני בוגרת החוג לתאטרון, ויש לי מודעת מוגברת להבדלים בין תסריט (שמיועד לקולנוע) למחזה (שמיועד לבמה); אבל נראה שהרוב כבר הפסיק לערוך את ההבחנה הזאת. הספר החדש הוא מחזה. כתב אותו ג'ק ת'ורן, לפי רעיון של ג"ק רולינג. ולגבי מה כתוב בו: נחכה ונראה! ההמתנה כבר לא ארוכה.

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לפני כמה שבועות ואז נתקעתי. אבל נדמה לי שהיקום מסמן לי להמשיך. לדוגמה, בלי שום תיאום בינינו, חברתי ענבל שגיב העלתה לבלוג שלה פוסט ובו מאמר שכתבה ביחד עם נבט טחנאי, החללית האדומה, שמתחבר בדיוק למה שהתחלתי לכתוב.

כמה ספרים אתם מכירים בהם הגיבורה מקבלת מחזור? תחשבו טוב טוב, אולי תצליחו למנות שלושה. והם מן הסתם יהיו אותם שלושה. וסת זה משהו שכחמישים אחוז מהאוכלוסייה חווה למשך שנים משמעותיות בחייהן, אבל זוכה לכמעט אפס התייחסות, אם בשל טאבו ואם בשל סקסיזם שמוטבע עמוק בתרבות (ואם בכלל אפשר להבחין בין זה לבין זה).

היום ראיתי תמונה בפייסבוק שקצת טלטלה אותי, והופתעתי עד כמה. כי אפשר לחשוב שאין לי כזה ושאני לא חוויתי על בשרי את מה שמומחש פה בשני גושי פלסטלינה: גודל של רחם בתחילת המחזור, לעומת גודלו בשיא.

אולי מתישהו אמרו לי שהרחם גדל כל כך במהלך מחזור נורמלי, אבל זה לא נקלט כמו לראות את זה בתמונה ממחישה. גם אם יש לנו כזה בגוף, זה לא משהו שאנחנו רגילות לראות בעיניים. וכשרואים בעיניים, פתאום הרבה דברים נעשים ברורים ומובנים יותר: למה המחזור החודשי מלווה בתחושות של התנפחות וכובד (אגב, לא רק הרחם גדל, גם רקמות אחרות בגוף סופחות נוזלים במחזוריות); למה התכווצויות הרחם יכולות להיות כואבות כל כך. כשלא מבינים שלדברים האלה יש בסיס פיזי, משלימים בהסברים רגשיים: חולשה נפשית, חוסר יכולת לקבל את הנשיות, התניה תרבותית וכמובן, "הורמונים", שזה שם קוד ל"משהו מיסטי שלעולם לא נבין אבל שהופך נשים לדבר נפיץ ובעייתי".

לאחרונה התפרסמה ידיעה לפיה הממסד הרפואי גילה סוף סוף שכאבי מחזור יכולים ממש לכאוב: עד רמת כאב של התקף לב. ואף על פי כן, גם כשמחנכים בנות על תופעות המחזור, לא מרבים להתייחס לנושא הכאב. בספר "מ-12 עד 16" (שחברת משפחה נתנה לבת שלי כמתנה היתולית לבת המצווה) שהתיימר בצעירותי להיות המדריך האולטימטיבי לבנות בגיל ההתבגרות, כתוב רק: "ברוב המקרים הווסת אינה גורמת לכאבים" (ואז עוברים לדברים חשובים באמת, כגון הסכנה שטמפון עלול לקרוע את קרום הבתולין). נערה שתקרא משפט כזה תחשוב אולי שהכאבים שלה לא נורמליים, שהיא סתם מתפנקת ושמשהו לא בסדר אתה. ופתאום המחזור סופח אליו גם רגשות אשם כלל לא ענייניים.

אפילו לממסד הרפואי יש נטייה לייחס כאב של נשים יותר לגורמים פסיכולוגים לעומת כאב של גברים, שמיוחס יותר לגורמים פיזיולוגים. אותה ידיעה שבה כתוב על תגלית כאבי המחזור כללה גם את הסטטיסטיקה שעלתה במחקר, לפיו גבר שמגיע לחדר מיון עם תלונה על כאבי בטן נאלץ להמתין 49 דקות בממוצע, לעומת אישה שמגיעה עם אותן תלונות, ונאלצת להמתין 65 דקות בממוצע. לאמונות הקדומות לגבי התמודדות של נשים עם כאב יכולות להיות השפעה ישירה על בריאותן.

אני עצמי, בילדותי, חשבתי שכאבי מחזור זה משהו שפשוט צריך להתאפק ולסבול אותו. זכורים לי ימים ארוכים של ייסורים, בהם רק ניסיתי להסדיר את הנשימות שלי בהתאם לגלי הכאב, ואף פעם לא עלה בדעתי – וגם איש לא הציע לי – לקחת כדור לשיכוך הכאבים. ככה ישבתי בשיעורים בבית הספר, יצאתי לטיולים ועוד, כשאני כובשת כל הזמן כאב. חונכתי להאמין שנטילת משכך כאב היא הפתרון האחרון שמנסים כשכלו כל הקיצים, והיא מעידה על חולשה, וחשבתי שמוטל עלי לסבול ולא להתלונן. מעניין כמה מהעצבנות שנוהגים לייחס לנשים במחזור כלל אינה הורמונלית, כי אם תוצאה של העובדה שהן מנסות לתפקד נורמלית תוך כדי שהן סובלות כאבים מיותרים.

מחזור זה כואב ולא נעים, אבל זה לא אמור להפוך לנכות ולמגבלה. למרבה הצער, הבורות סביב המחזור, והמיסטיפיקציה שלו, הופכים את הבעיה לגדולה הרבה יותר. בכתבה מהגרדיאן מצוטט מחקר לפיו בקניה, כ-80% מהנערות המקבלות מחזור בפעם הראשונה, כלל לא יודעות מה קורה להן. ואם זו הבורות של הבנות, אפשר לתאר רק את הבורות של הבנים. באותה כתבה ישנה גם אנקדוטה שמדגימה כמה מסוכנת יכולה להיות הבורות: מסופר על נערה באתיופיה, שאביה תפס אותה שוטפת דם מתחתוניה. הוא היה משוכנע שנערות מתחילות לקבל מחזור רק אחרי שהן מתחילות להיות פעילות מינית, ועל כן הכה את בתו להעניש אותה, ואמר שלא לשם כך הוא שולח אותה לבית הספר.

בהודו, כ-23% מהבנות נושרות מהלימודים בעקבות תחילת קבלת המחזור. ההימנעות אינה רק עניין תרבותי או דתי, אלא פרקטי לחלוטין: בהיעדר גישה למוצרי היגיינה טובים, נשים מעדיפות לדמם בפרטיות בביתן. את הנתון הזה אני יודעת מכתבה על ארונצ'לם מורוגננתם, גבר הודי שחרף נידוי קשה המציא ופיתח מכונה לייצור קהילתי של תחבושות הגייניות מחומרים מקומיים זמינים, ובכך הכניס לשוק בהודו מוצרי היגיינה זולים באיכות גבוה, וגם סיפק תעסוקה לעוד ועוד נשים בקהילות כפריות בהודו ובעולם השלישי. אני ממליצה מאוד לקרוא את הסיפור שלו – לדעתי הוא ראוי לפרס נובל לשלום.

אבל לא רק במדינות נחשלות, אלא גם במערב ה"נאור" בנות רבות נשארות בבית בימי המחזור, דבר המשפיע על הישגיהן בלימודים ועל מעמדן החברתי. לדוגמה בניו זילנד נאסף מידע לפיו תלמידות עניות נעדרות מלימודים כי אינן יכולות להרשות לעצמן לקנות טמפונים ותחבושות; כשארגון ללא מטרות רווח החל לרכוש את המוצרים במרוכז ולחלק אותם לתלמידות תיכון במחיר סמלי, נרשם להם ביקוש רב. בניו זילנד, כמו במדינות רבות במערב, מוטל מס מותרות על מוצרי היגיינה נשית, כאילו היו מוצרי יוקרה ולא צורך בסיסי של מחצית האוכלוסייה; וזאת בניגוד למוצרים בסיסיים אחרים, כגון סכיני גילוח, הפטורים מאותו מס. קיים קשר ישיר בין נגישותם של מוצרי היגיינה במחיר סביר, לבין יציאתן של בנות ונשים מהבית למטרות לימודים ועבודה, ועל כן מס הטמפונים הוא מס מפלה, חד וחלק. (באירופה נשים התארגנו ויצאו למאבק ב"מס הטמפונים", בינתיים בהצלחה חלקית. בישראל המיסוי אינו מפלה בין נשים וגברים באופן כה בוטה – סכיני גילוח ממוסים בדיוק כמו טמפונים – אבל המחיר של מוצרי היגיינה מיובאים גבוה אצלנו מאוד, לפעמים כפליים מאשר באירופה.)

והנה אנקדוטה מפייסבוק, שמדגימה קשר אפשרי בין בורות לבין מס הטמפונים: אנונימית מספרת שכשעבדה כמתחמה בממשל של אחת המדינות בארה"ב, אחד הבוסים הפוליטקאיים שלה האשים אותה שהיא בוחרת בכוונה את עיתוי המחזור שלה כי היא עצלנית ומנסה להתחמק מעבודה. התברר לה, כביכול, שהוא סבור שנשים יכולות לעצור כרצונן את זרימת דם המחזור, ולפיכך טמפונים הם מוצר מיותר שקשור בהנאה מינית. מדובר בפוליטיקאי באחת המדינות האמריקאיות שמטילות מס על טמפונים. אני לא יודעת עד כמה הסיפור הזה נכון, אבל שמעתי כבר מספיק אנקדוטות דומות כדי להאמין שהוא יכול להיות נכון.

המיתוסים סביב המחזור נעים בין מגוחכים (נשים במחזור מפיצות איזה חומר שגורם לצמחים למות ולמזון להתקלקל) לכמעט מובנים, ובכל זאת שגויים, כגון שמחזור מגיע בדיוק כל 28 יום וכל אישה יודעת באיזה תאריך היא צפויה לקבל את המחזור הבא. כמה פעמים שמעתם דמות בטלוויזיה אומרת, "המחזור שלי מאחר בשבוע, אני חושבת שאני בהריון?" במציאות, גם במחזור מאוד סדיר יש וריאביליות של שבוע לכאן או לכאן, ולכשליש מהנשים יש מחזורים כלל לא סדירים. מחלות, תזונה, דחק ומאמץ גופני חריג יכולים להשפיע על הופעת המחזור מוקדם או מאוחר, כך ש"איחור" של שבוע אינו אינדיקטיבי לכלום. לרוב הנשים, אלא אם הן נוטלות גלולות להסדיר את המחזור או מקיימות מעקב מדוקדק באמצעות ערכות ביוץ וכדומה, יש רק מושג כללי מתי צפוי להופיע המחזור הבא שלהן, והן מסתמכות על סימפטומים גופניים כגון נפיחות, מיגרנה ומצבי רוח כדי לחזות את המחזור, לא פחות ואף יותר מאשר על לוח השנה.

הבורות לגבי המחזור היא עוד כלום לעומת הבורות לגבי אנדומטריוסיס: מצב שבו רקמת רחם צומחת בחלקים אחרים של חלל הבטן והגוף, מתנפחת ומדממת במחזוריות כמו הרחם, וגורמת לכאבים שונים ומשונים ושלל תופעות לוואי כגון בעיות פוריות, עייפות כרונית, דיכאון ועוד. לא מדובר באיזו תופעה נדירה: היא משפיעה כנראה על כ-10% מהנשים, כלומר נפוצה אצל נשים בערך כמו סוכרת. אבל המודעות לאנדומטריוסיס כל כך נמוכה, שהיא מאובחנת לפעמים רק אחרי שנים של סבל, אם בכלל. וגם אין מחקר רב בתחום הזה, ואין המון אופציות טיפוליות.

בקיצור נמרץ: שתיקה מובילה לבורות, בורות מובילה לאפליה ואפליה למיזוגניה. ולכן חשוב שאנשים ידברו יותר על המחזור החודשי. זאת לא מחלה, ועם הבנה נכונה יותר, זאת לא צריכה להיות מגבלה. מאז שראיתי את התמונה של שני הרחמים שטלטלה אותי כל כך, דיברתי בגלוי על המחזור החודשי לא רק עם הבת שלי אלא גם עם הבנים שלי. שידעו. זה חשוב.

אני מצרפת קומיקס שציירה הבת שלי על המחזור שלה. אני גאה בה שהיא כלל לא התביישה, והרשתה לי לשתף אותו כאן.

תראו כמה הזנחתי את הבלוג, שאפילו כשיש לי מימון המון שאני מאוד רוצה לקדם ולהביא אליו קהל, עדיין לא כתבתי עליו פוסט פה. אז קודם כל, אני עורכת מימון המון לספר חדש מאת פיליפ ריב ושרה מקינטייר, ואם אתם כבר מכירים את "עוגות בחלל" ואת "אוליבר והאיים הנודדים", לא אצטרך לספר עליו יותר.

הנה הקישור: https://www.headstart.co.il/projectsupporters.aspx?id=22847

היכנסו בבקשה, בחרו מדרגה לתמיכה, תקבלו ספר מקסים במחיר טוב, ותעזרו לי להמשיך לקיים את הוצאת עוץ.

ועכשיו כמה מילים על הספר, מכיוון קצת חדש שאני כבר לא מעט זמן מתלבטת איך להעלות אותו. מדובר בספר רב-דמיון והומור, כמו ספריהם הקודמים של ריב ומקינטייר. הם מצליחים לבחור אלמנטים כל כך חביבים: שישים-ושישה כלבלבי פאג נטושים שצריך לארגן להם סוודרים נגד הקור בקוטב הצפוני, נהגת מזחלת שיש לה דובי קוטב כחיות מחמד והיא מגדלת זקן ארוך, שלג קסום שיכול לדבר, לזמר, או לפסל את עצמו לצורות ושאפשר לייצר ממנו אטריות טעימות, מזחלת אוריגמי מנייר מקופל, ועוד ועוד. רעיונות שמציתים את הדמיון ומחממים את הלב, ואין זה מקרה שהספרים הללו של ריב ומקינטייר מעוררים בקוראים רחשי אהבה עזים.

ההתלבטות שלי הוא לגבי נושא קצת אחר שעולה בספר. איך אני מזהירה הורים, בלי להבהיל או להרתיע אותם, שזה גם ספר על מוות.

ספרי ילדים אינם חפים ממוות. הרי יש קלישאה שלמה של גיבורים שהם יתומים, ואין יתומים בלי מוות. ובקרבות ומלחמות, שמככבים בסיפורי הרפתקאות, יש מוות. יש דרכים שונות שבהן המוות מטופל בספרי הילדים. לפעמים בקושי נוגעים בו, למרות שהוא מוכרח להיות: איך מתו הוריה של דורותי לפני שעברה לגור עם דוד הנרי ודודה אם? איך מתו הוריה של אן שירלי האסופית? לפעמים המוות מוזכר כאירוע מרוחק, קצת רומנטי: בילבי/גילגי ואמה המלאכית. בספרים רוויי דם המוות יכול להיות משהו שקורה להמונים חסרי פנים: סוג של אסון בקנה מידה כזה, שהכאב שלו לא יכול להיות מורגש. ולפעמים מוות נועד לסחוט דמעות ורגש, להניע גיבור לפעולה, וכן הלאה. אבל אני מתקשה לחשוב על עוד דוגמה למוות מעודן ומפויס, כמו זה שיש בספר "כלבלבי הצפון הפראי". הכי מתקרב לזה "מולי החתול שהיה לי" – וזו הזדמנות לקשר שוב לפוסט שכתבתי על אותו ספר.

המוות ב"כלבלבי הצפון הפראי" הוא מות נשיקה, של אדם שחי חיים ארוכים ומלאים, שלא סבל, שנמצא בביתו מוקף באוהביו, שיודע שהוא עומד למות והשלים עם מותו הקרב, ושהספיק עוד לסגור מעגל אחרון לפני שעצם את עיניו בפעם האחרונה. ככול שמוות יכול להיות כזה, זהו מוות טוב. אבל מוות הוא תמיד עצוב בשביל מי שאהבו את המת. תיאור המוות בספר רגיש אבל לא סוחט דמעות, ענייני אבל לא קר.

לא ברור לי איך ילדים יגיבו לסצנה הזאת בספר: אני מתארת לעצמי שיהיה טווח של תגובות שונות, גם של הילדים, וגם של ההורים, ועל כן לדעתי כדאי שההורים ידעו מה צפוי בסוף הספר ויוכלו לקבל החלטה מושכלת אם הוא מתאים לילדיהם כרגע או לא. אגב, אני סבורה שרבים מהילדים חסינים יותר משנדמה להוריהם בנוגע למוות בספרים; וגם שהיתקלות מרוככת במוות בסיפור, במיוחד כשהוא מוצג כמו שהוא מוצג כאן, יכולה לפתוח לילדים פתח למחשבות פילוסופיות מנחמות דווקא. הרי במוקדם או במאוחר הם יפגשו מוות. אולי עדיף שהמפגש יהיה כזה.

אז איך לספר להורים שזהו ספר עם מוות, בלי שמיד יגידו, "אז לא תודה" ויברחו? האם יש עלי חובה להוסיף במקום כלשהו מעין "אזהרת טריגר"? מה עושים עם המוות הזה, בספר שחוץ מזה הוא מצחיק, מותח ומשמח עד מאוד?

בתמונה: הלגה המרשלג מחממת כלבי פאג בתוך זקנה

למי שמכיר לא צריך להסביר, ולמי שלא מכיר כדאי להכיר את פסטיבל אייקון, המתקיים זו השנה ה-21 בחול המועד סוכות. בפנים הרצאות, בחוץ קרנבל, רבבות חובבי מדע בדיוני ופנטזיה, צעירים וצעירים בנפשם, עם או בלי תחפושות שבאים לבלות ביחד בחגיגה הגיקית השנתית הכי גדולה ומגוונת בארץ.

לאתר פסטיבל אייקון

כמדי שנה מאז שהקמתי את הוצאת עוץ, יהיה להוצאה דוכן מכירות במתחם הפסטיבל. השנה הדוכן יהיה ממוקם בחצר, אעדכן כשאדע מיקום מדויק יותר. בדוכן ההוצאה אפשר יהיה לרכוש את ספרי ההוצאה במחיר מוזל, וכן לפגוש אותי. מי שרוצה יכול גם לבקש חתימה. דברים מיוחדים בדוכן השנה:

• איסוף הזמנות מוקדמות של הספר "עיר האזמרגד של עוץ" שיושק במהלך הפסטיבל
• * שני הספרים המועמדים לפרס גפן בהנחה מיוחדת של 50%: "שורדים על מאדים" ו"גובולינו חתול המכשפות"
• * בתי טלי, שפרצה לאחרונה לעולם הקומיקס וזכתה בתחרות "קומיקסאי נולד" של מגזין זבנג, תמכור פוסטרים שהיא עיצבה, וגם את החוברת "ג'ו חסר המזל": מעלילות הקאובוי הכי לא-יוצלח במערב, לפי סיפורים שסיפר אבא שלה, חמי סמו.

בנוסף אשתתף באירועים הבאים:

יום ראשון 8.10

14:00-16:00 הרצאה: כבר לא קוראים כמו פעם – שינויים בתרבות הקריאה. ההרצאה מתקשרת לפוסט ותיק בבלוג הזה, אבל תצא ממנו אל מחשבות חדשות, תוך דיון פעיל עם הקהל. דף האירוע באתר אייקון / דף האירוע בפייסבוק

18:00-20:00 פאנל: מה נקרא השנה. אהיה אחת מהמו"לים המציגים את הספרים המתוכננים בהוצאות בשנה הקרובה. אספר על כמה מהספרים הידועים כבר, וגם אחשוף בחשיפה ראשונה הפתעה!!! מרגשת! ומפתיעה! בניגוד להפתעות שאינן מפתיעות! בואו ותהיו הראשונים לדעת איזה דבר מופלא צפוי לקרות השנה בהוצאת עוץ! מנחה: נדב מילר-אלמוג מאתר הספרייה הפנטסטית. דף האירוע באתר אייקון

יום שני 9.10

12:00-14:00 סדנה: סיכות דש. יש לי מכונת סיכות מופלאה שהופכת עיגולי נייר לסיכות דש יפהפיות. בסדנה הזאת אחלוק אותה עם הציבור. ביחד נעלה רעיונות לסיכות גיקיות מוצלחות, נכתוב, נגזור, נצייר ונכין סיכות דש בעיצובכם האישי. (למי שרוצה להגיע עם חומרים מוכנים מהבית: קוטר כל סיכה הוא 5.8 ס"מ וצריך להשאיר חצי סנטימטר שוליים מסביב, כלומר להכין עיגול נייר בקוטר 6.8 ס"מ.) דף האירוע באתר אייקון / דף האירוע בפייסבוק שבו אפשר כבר עכשיו להתחיל לשתף רעיונות לסיכות.

16:00-17:00 סדנה לילדים: מסיבת ספגטי יטי. הפעלה בהשראת הספר כלבלבי הצפון הפראי, לילדים מגיל 6 ומעלה, מתבקש ליווי מבוגר לילדים מתחת לגיל 10. אין צורך בהיכרות מוקדמת עם הספר. בספר "כלבלבי הצפון הפראי" יש יצורי קסם שמכינים פסטה מפתיתי שלג. אנחנו נכין פתיתי שלג מפסטה, ונשמע קצת על ומתוך הספר. אם יישאר זמן גם נעצב לנו כלב מזחלת מושלם ונרתום אותו למזחלת משותפת. דף האירוע באתר אייקון / דף האירוע בפייסבוק

יום שלישי 10.10

15:00-16:00 השקה לספר עיר האזמרגד של עוץ. הספר השישי בסדרת עוץ יהיה זמין לקוראים לראשונה בפסטיבל אייקון. נקריא פרק מתוכו ונציג את איורי הצבע היפים שאפשר יהיה להשיג במהדורה מוגבלת רק לקונים הראשונים. דף האירוע באתר אייקון / דף האירוע בפייסבוק

18:00-20:00 ארוע סיום וטקס חלוקת פרסי גפן. שניים מספרי הוצאת עוץ מועמדים השנה לפרס גפן: שורדים על מאדים וגובולינו חתול המכשפות. אני מקווה שעוד לפני הטקסט תצביעו בעד הספרים, כדי שנוכל השנה שוב לצעוד בגאווה אל פודיום הזוכים! כל משתתפי פסטיבל אייקון זכאים להצביע. אבל גם אם לא נזכה בגפן, אני זכיתי לעבוד על הספרים האלה, ולקבל את תגובות הקוראים החמות. דף האירוע באתר אייקון.

חג שמח, שנה טובה, ונתראה באייקון!!

ריכוז כמה דברים שכתבתי בימים האחרונים במדיה החברתית. זה התחיל בפוסט בפייסבוק:

בהרצאות שלי לקהל צעיר, כשאני מדברת על תרגום, אני מנסה לשכנע שיש הבדלים בין שפות שאינם מסתכמים רק בצלילים שונים או אוצר מילים אחר. לשפות יש גם אופי שונה, משתקפת בהן לפעמים תפיסת עולם שונה, ויש בהן מנגנונים שונים לתצורת מילים. בעברית המנגנונים הללו מסבים לי עונג פעם אחר פעם. העברית מאפשרת לנו להמציא מילים חדשות, אשר מובנות מיד, כאילו היו קיימות מאז ומעולם.
אני אוהבת לדוגמה מילות שעטנז שנוצרות כשדוחסים מילה לועזית לתוך בניין עברי. לסמס. לטלפן. לפקסס. לפייד את עוצמת הקול. לרפרש את העמוד. ברגע שמזהים את ה"שורש" הלועזי, המבנה העברי כבר מכתיב את כל ההטיות: ריפרש, ריפרשה, ריפרשו, מרפרש, מרפרשת, מרפרשים, מרפרשות, ירפרש, תרפרש, ירפרשו, תרפרשנה. ייתכן שפוסט זה הוא הפעם הראשונה שבה מופיעה בכתב המילה "תרפרשנה", ועם זאת משמעותה ברורה כשמש, וברור שהמבנה "נכון".
כשחיים יבין אמר בשידור חי, "מהפך!" איש לא רץ למילון לבדוק אם המילה קיימת ומה פירושה.
כשחגי, בסביבות גיל חמש, אמר לי: "אמא, שַמְפּוֹדִישִינֶר הוא המַחְפוֹף האהוב עלי!" לא היתה לי שום בעיה להבין משפט שהכיל שתי מילים מומצאות שלא שמעתי קודם לאותו יום.
ואיש לא מחה, התנגד או ניסה לתקן אותי כששילבתי בתרגום הספר "טיול על מטאטא" מילה שלא מצאתי באף מילון: בַּחַש.

השבוע ראה אור בשעה טובה הספר "כשהתירס לוחש" מאת לורה רובי, בתרגומה המצוין של יעל ענבר:

היו לי לבטים לגבי הספר הזה, שיש בו משהו איטי ומרומז, והוא לא מיד "תופס" כמו ספרים מוצלחים אחרים. אבל עד הסוף הוא הופך, אם לא לרכבת הרים, אז לקרוסלה הפוכה (מי שיקרא יבין). העברתי את הספר לשתי לקטוריות, הראשונה אמרה, פחות או יותר, "היה יפה אבל לא נפלתי" ועמדתי לוותר עליו – ואז הגיעה חוות הדעת של הלקטורית השנייה שאמרה "לא זאת בלבד שלא הנחתי אותו מהידיים, נדמה לי שברבע האחרון של הספר שכחתי לנשום". בקיצור התלבטתי, וגם אחרי שכבר קניתי את הזכויות חשבתי שאולי עשיתי טעות, אבל במהלך עריכת התרגום התאהבתי בו מחדש לגמרי ולחלוטין.

זה ספר שקשה קצת לספר עליו יותר מדי בלי לקלקל. זה גם ספר שאי אפשר להגיד "הוא דומה ל…" כי הוא לא. יש בו שעטנז די ייחודי של מוסכמות ספרותיות: ספק ריאליזם, ספק ריאליזם מאגי, ספק פולקלור או סיפור מחדש של אגדה או מיתוס, ועד הסוף לא ברור איך כל חלקיו מתחברים. לפעמים מה שאי אפשר להעביר במילים, אפשר להעביר בדימויים, ולכן חשבתי שעיצוב עטיפת הספר יהיה במיוחד חשוב הפעם. ולא כל כך השתגעתי על העיצובים למהדורות קיימות באנגלית.

אני כבר לא זוכרת איך עליתי על הרעיון לרקום עטיפה. אולי דפוס חלת הדבש בעיצובי הספר באנגלית הוא שהזכיר לי בד של רקמת צלבים. בעבר התפעלתי מאוד מסדרת הקלסיקות של פנגווין עם עטיפות רקומות, ומספרים כגון "ברחוב ירמיהו" מאת ליבי דאון, עבורו הכינה לנה גוברמן – שהיא מאיירת מופלאה גם כשהיא "סתם" מציירת – "איורים" משגעים מבד עם אפליקציות ורקמה. כך או כך, מרגע שחשבתי על רקמה, אהבתי את הרעיון יותר ויותר. הרקמה השתלבה לי עם מרכיבי הפולקלור המפעפעים בספר, ועם עיסוקו העדין בתקפידן של נשים ובעבודתן. לפני כשנה כיתתי רגלי לנחלת בנימין, רכשתי לי בד, חוטים, מסגרת ומחטים, והתחלתי לרקום.

חיפשתי תמונות של רקמת צלבים לאלמנטים השונים שרציתי שיהיו בעטיפה, ובהנדסה לאחור עם קצת שינויים והתאמות הגעתי לדוגמה. זאת היתה ההתחלה:

בהתחלה זה הלך ממש מהר, כי האלמנטים היו קטנים יחסית. אחר כך הגיעו הכוורת והדשא, שני בלוקים יחסית גדולים ומשעממים של רקמה, שאת רובה השלמתי במהלך טיסות הלוך-ושוב ליריד ספרי הילדים השנתי בבולוניה, איטליה. בטיסה הראשונה מישראל לאוסטריה היתה גם משלחת של תלמידי חטיבת ביניים, וישבתי ליד שתי בנות 14 מתוקות שהתלהבו בטירוף ממלאכת הרקמה שלי, עד כדי כך שהזמינו את כל בנות הכיתה שלהן לבוא ולהסתכל, ואף ביקשו רשות לצלם סלפי עם הרקמה ולצלם אותי רוקמת. זה היה מביך ומשעשע.

מי שיקרא את הספר, יבין מאין הגיעו הדבורים, העורב והרימון.

במקור התכוונתי לעצור כאן. נתקעתי בכותרת, כי בעצם עוד לא היה תרגום מלא ועוד לא החלטנו איך לתרגם את שם הספר לעברית. חששתי שהשם "פרצת עצם" יישמע יותר מדי כמו בעיה אורתופדית, ולא יהיה שם מושך לספר. קיימנו סיעור מוחין סוער במיוחד, ובשלב מסוים הציעה העורכת רוני בק שנקרא לו פשוט "בוקי מק'בוק-פייס". הייתי כבר כל כך מיואשת שזאת נשמעה לי אופציה קבילה. בסופו של דבר פניתי לסופרת עצמה, לורה רובי, והיא זאת שהציעה שנקרא לספר "כשהתירס לוחש". בדיעבד לדעתי זה השם הכי נכון לספר הזה, ואולי חבל שלא קראו לו כך גם באנגלית!

אבל אז מצאתי את עצמי בבעיה עם הרקמה. לא השארתי מספיק מקום לשם הארוך הזה. נאלצתי להקטין את האותיות בשם הסופרת, והפרופורציות כבר לא היו יפות. וגם היה חסר ממש התירס. אז באילתור נוסף, הרחבתי את הרקמה. הוספתי פסים למטה בשביל הגובה – ושוב, מי שיקרא יבין לדעתי מדוע הכנסתי את מוטיב הגלים היווניים ואת מוטיב התבואה.

כשסיימתי הרקמה בפעם השנייה, כבר לא ידעתי אם היא יפה או לא. השקעתי בה כל כך הרבה שעות עבודה, שפחדתי שאולי אני אוהבת אותה רק בשל כך, כי קשה להודות שעבודה כה רבה נעשתה לחינם. אבל אנשים שאוהבים אותי עודדו אותי, ואמרו שהיא בהחלט יפה למרות כל מה שאני מספרת לעצמי. אז הנה הסיפור מאחורי עיצוב עטיפת הספר. אבל היופי האמיתי הוא הספר עצמו, עליו אני ממליצה בלב שלם.

בהזדמנות זו, תודה לסילאן דלאל שצילמה בשבילי את הרקמה, ולדור כהן המעצב האגדי של כל ספרי הוצאת עוץ. ועוד הערה לסיום: מי שירכוש את הספר דרך האתר של הוצאת עוץ, יקבל מהדורה שכרוכה בנייר עם טקסטורה, המזכיר למגע את הבד של הרקמה. לחנויות הספרים יגיעו עותקים שכרוכים בנייר למינציה רגיל, מהסיבה הפרוזאית שעליו אפשר להדביק מדבקות מבצע בלי להשחית את הספר.

https://twitter.com/toxic_cute

.

כשגמרתי לכתוב את השירשור הזה בטוויטר, הבנתי שהוא בעצם פוסט בבלוג המוזנח. אז הנה הוא.

השבוע דחיתי פנייה להתראיין בתכנית חדשות כלשהי על נושא מסוים, אבל עכשיו אכתוב עליו כאן. כי כאן יש לי הרבה יותר שליטה בבמה, אני יכולה להגיד את מה שחשוב לי להגיד, ונשאר רקורד כך שדברים לא יוצאו מהקשרם.